"מאניה-דפרסיה מעוותת מצבי-רוח ומחשבות, מסיתה להתנהגויות איומות, הורסת את הבסיס למחשבה רציונאלית ולעיתים יותר מידי קרובות שוחקת את התשוקה והרצון לחיות. זוהי מחלה שמקורותיה ביולוגיים, אבל מורגשת פסיכולוגית בחוויה שלה. מחלה שהיא מיוחדת בעונג שהיא עשויה להסב והיכולת להיוועץ, אך גם כזו שמביאה עמה ייסורים בלתי-נסבלים ולעיתים גם התאבדות.
אני ברת-מזל שלא נפטרתי ממחלתי, ברת-מזל שקיבלתי את הטיפול הרפואי האפשרי הטוב ביותר, וברת-מזל שיש לי את החברים, העמיתים והמשפחה שיש לי".
(קיי רדפילד ג'יימיסון, 1995)

הפרעה דו-קוטבית, הידועה גם כמאניה-דפרסיה או הפרעה בי פולרית, היא הפרעה נפשית המאופיינת בשינויים חדים במצב הרוח, במרץ וביכולת של האדם לתפקד, ללא תלות הכרחית בגורמי הסביבה. בשונה ממצבי רוח שיכולים להיות לכולנו, התנודות (גלים) המאפיינים הפרעה דו-קוטבית יכולות לנוע ממצב של דיכאון למצב רוח מרומם באופן קיצוני ועלולות להביא לפגיעה בתפקוד היומיומי, ביכולת השיפוט והחשיבה, ואף לפגוע במערכות יחסים.

בזמן אפיזודה דיכאונית, הסובלים ממאניה-דפרסיה עשויים להרגיש עצובים, חסרי תקווה ולאבד עניין בפעילויות שהסבו להם בעבר הנאה. לעומת זאת, בזמן אפיזודה מאנית, הם עשויים לחוש אופוריה, להיות מלאים באנרגיה ולחוש בלתי מנוצחים, באופן שאינו תואם את המציאות.

אבל יש חדשות טובות: ניתן לטפל בהפרעה דו-קוטבית; אנשים שחולים במחלה יכולים לנהל חיים מלאים ופוריים.

סקר מטעם ארגון הבריאות העולמי מצא כי שכיחות ההפרעה מוערכת ב2.4% (Merikangas et al., 2011). המחלה לרב יכולה להופיע לראשונה בגיל ההתבגרות- בגרות צעירה (15-24), אך יכולה גם להתפרץ בגיל 40. לעיתים קרובות, ישנו אבחון מאוחר, אנשים עלולים לסבול ממנה במשך שנים עד שהם מאובחנים ומטופלים כראוי. כמו סכרת או מחלות-לב, הפרעה דו-קוטבית היא מחלה כרונית ודורשת טיפול ומעקב.
אחוז הנשים והגברים הלוקים בהפרעה בי-פולארית מסוג 1 הוא דומה.  נשים נוטות לחוות יותר אפיזודות דיכאוניות ואילו הגברים נוטים לחוות יותר אפיזודות מאניות.

תסמינים של הפרעה הדו-קוטבית, ע״פ הDSM-5:

הפרעה דו-קוטבית גורמת לתנודות חריפות במצבי-הרוח, ממצב מאוד מרומם או נרגז ועצבני למצב עצוב ותחושת חוסר-תקווה, לחילופין, לעיתים עם מצבי-רוח רגילים ביניהם. שינויים חריפים באנרגיה ובהתנהגות מתרחשים יד-ביד עם שינויים אלה במצבי-הרוח.משך הזמן של מצבי-הרוח נקרא אפיזודה של מניה או דפרסיה.

קיימים מספר תתי סוגים של הפרעה בי-פולארית, הכוללים הרכבים שונים של אפיזודות בהן מצב הרוח מרומם (מאניה או היפו-מאניה) או ירוד בצורה משמעותית.

• הפרעה דו קוטבית מסוג 1- הפרעה זו יכולה לכלול רק אפיזודה מאנית, או גם אפיזודה דיכאונית. רב האנשים עם הפרעה זו יחוו גם תקופות של מצב רוח ״ניטרלי״.
• הפרעה דו קוטבית מסוג 2- הפרעה זו מתאפיינת בלפחות אפיזודה אחת היפומאנית ואפיזודה אחת דיכאונית.

סימנים ותסמינים לאפיזודה של מאניה כוללים:

תקופה של לפחות שבוע של מצב רוח מרומם במשך רב היום, כמעט בכל יום. עם שלושה או יותר מהתסמינים הבאים,המהווים שינוי מהותי ומובחן בהתנהגות (במידה ומצב-הרוח הוא רגזני, צריכים להופיע ארבעה תסמינים נוספים).

• הערכה עצמית מוגברת וגרנדיוזיות
• צורך במעט מאוד שינה
• דיבור יותר מהרגיל, חוסר מנוחה או לחץ להמשיך לדבר
• מחשבות מתרוצצות ודיבור מאוד מהיר, קפיצה מרעיון אחד למשנהו וחוסר ריכוז
• התנהגות פרובוקטיבית, מתפרצת או תוקפנית
• התנהגות המערבת פוטנציאל לפגיעה כמו בולמוס בזבוז, התנהגות מינית מוגברת, השקעות לא מבוססות
• ההתנהגות מובילה לפגיעה משמעותית בתפקוד ועלולה להוביל לאשפוז על מנת למנוע פגיעה
• האפיזודה לא יכולה להיות מוסברת על ידי צריכת סמים, אלכוהול, תרופות אחרות

סימנים ותסמינים של אפיזודה של היפומאניה כוללים: תקופה של לפחות ארבעה ימים של מצב רוח מרומם במשך רב היום, כמעט בכל יום.
האפיזודה ההיפומאנית לא תוביל בהכרח לפגיעה משמעותית בתפקוד, ולא תצריך אשפוז. אפיזודה היפומאנית יכולה לגרום הרגשה טובה למי שחווה אותה, ואפילו להיות משוייכת לתפקוד טוב וליעילות מוגברת. לכן, אפילו כשבני משפחה וחברים לומדים לזהות את התנודות במצבי-הרוח כהפרעה דו-קוטבית אפשרית, החולה עשוי להכחיש שמשהו לא בסדר.

בלי טיפול מתאים, היפומאניה יכולה להפוך למאניה חמורה אצל חלק מהאנשים או להפוך לדפרסיה.

אפיזודת דיכאון מאז׳ורי:

מאובחנת אם חמישה או יותר מהתסמינים נמשכים רוב היום, כמעט כל יום, למשך שבועיים או יותר:

• מצב-רוח מתמשך של עצבות, חרדה, או ריקנות (בילדים ומתבגרים יכול להיות עצבנות)
• אבדן התעניינות או הנאה בפעילויות שהחולה נהנה מהן קודם, כולל מין
• תחושות של חוסר-תקווה או פסימיות
• תחושות אשמה, חוסר-ערך או חוסר-אונים
• ירידה באנרגיה, תחושת עייפות או תחושה של האטה מוטורית
• קושי להתרכז, לזכור, לקבל החלטות
• חוסר-מנוחה או עצבנות
• שינה מרובה או חוסר-שינה
• שינוי בתיאבון ו/או שינוי בלתי-רצוני במשקל (5% ממשקל הגוף)
• כאב כרוני או תסמין גופני אחר שלא נגרם ממחלה פיזית או מפציעה
• מחשבות חוזרות על מוות בלי תוכנית או עם תוכנית התאבדות או ביצוע ניסיונות התאבדות
• תסמינים פסיכוטיים בהפרעה דו קוטבית

אפיזודות חריפות של מאניה יכולות לכלול תסמינים של פסיכוזה (או תסמינים פסיכוטיים). תסמינים פסיכוטיים כוללים הזיות (של שמיעה, ראיה, או הרגשה בנוכחות של מישהו שלא נמצא שם) ומחשבות שווא (אמונות מוטעות אשר אינן מושפעות ממחשבה הגיוניות או שלא מוסברות ע"י רעיונות תרבותיים רגילים ושלא ניתן לשכנע שאינן נכונות).

תסמינים פסיכוטיים בהפרעה דו קוטבית נוטים להתאים למצב-הרוח. לדוגמא, מחשבות שווא של גדוּלה- כמו להאמין שהחולה הנו ראש הממשלה או שיש לו כוחות מיוחדים או הון עתק- עלולות להתרחש במהלך מאניה.

בדומה, מחשבות שווא לגבי אשמה או חוסר-ערך -כמו שהחולה יאמין שהוא פשט רגל ועני, או ביצע פשע נורא- עלולים להתרחש במהלך דפרסיה. אנשים עם הפרעה דו-קוטבית שיש להם את התסמינים האלה לעיתים מאובחנים בטעות כחולי סכיזופרניה.

אצל חלק מהאנשים, תסמינים למאניה ולדיכאון יכולים להתרחש ביחד, במה שנקרא מצב דו-קוטבי מעורב. תסמינים למצב מעורב לעיתים כוללים חרדה, שינה בעייתית, שינויים בתיאבון, פסיכוזה, ומחשבות אובדניות. החולה יכול לחוות מצב-רוח מאוד ירוד וחסר-תקווה, ובאותה עת להרגיש נמרץ מאוד.

ממה נגרמת ההפרעה?

גורמי סיכון:

• גנטיקה/תורשה ואינטרקציה בין גנים וסביבה, שינויים מבניים מוחיים, שינויים הורמונלים
• גורמי סביבה כמו השפעות הריון על התפתחות העובר, חשיפה לאירועי טראומה וסטרס, שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים או אלכוהול

איך מטפלים?

האבחנה, הטיפול והמעקב התרופתי צריכים להעשות ע״י פסיכיאטר. הטיפול המקובל כיום הוא טיפול תרופתי (תרופות כמו ליטיום, תרופות נוגדות דיכאון, מייצבי מצב רוח, תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות הרגעה) משולב בטיפול פסיכותרפי. לעיתים יש צורך בטיפול במסגרת אשפוז. חולים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי יכולים לעבור טיפול בנזעי חשמל (ect).

אנו מקווים שהמידע במאמר סייע לכם ומזמינים אתכם לפנות אלינו אם אתם חשים צורך לדבר ולקבל אוזן קשבת. המתנדבים של סה״ר כאן בשבילכם. לחצו כאן והתחילו צ׳אט.

מקורות:

DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 4th Edition
Merikangas KR, Jin R, He JP, et al. Prevalence and correlates of bipolar spectrum disorder in the world mental health survey initiative. Arch Gen Psychiatry 2011; 68: 241–251.Rowland, T. A., & Marwaha, S. (2018). Epidemiology and risk factors for bipolar disorder. Therapeutic advances in psychopharmacology, 8(9), 251–269. https://doi.org/10.1177/2045125318769235–