הפרעת דחק פוסט טראומטית ( פוסט טראומה, הפרעת בתר-חבלתית PTSDאו באנגלית post traumatic stress disorder ) היא הפרעה השייכת לקבוצת הפרעות החרדה.

אירועי טראומה יכולים להיות ברמות אִיוּם שונות – החל מחשיפה לעדות ישירה של מישהו אחר שחווה טראומה לחשיפה ישירה. תאונה קלה ללא פציעה או תאונה קשה בה נהרגו אנשים. לחימה בעורף או בשדה הקרב, פריצה, תקיפה מינית או אירוע מסכן חיים אחר.
אנשים שונים מגיבים בצורות שונות ובעוצמות שונות. חשוב להדגיש כי אלו תגובות נורמליות והגיוניות למצב שאינו נורמלי. אולם, במקרים מסוימים התגובות הללו מתקבעות וממשיכות גם הרבה לאחר סיום האירוע, וייתכן ומדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית.
הערכות לגבי מדגמים באוכלוסייה הכללית מראות כי הפרעת דחק פוסט טראומטית היא הפרעה שהיקפה נרחב יחסית – ושכיחותה נעה בין 8%-9% . התופעה נפוצה בקרב נשים פי שניים מאשר בקרב גברים. באופן טבעי, קיים הבדל בין הגורמים הנפוצים להפרעה אצל נשים (פעמים רבות תקיפות או אונס), לבין הגורמים המקבילים אצל גברים (במקרים רבים – אירועים הקשורים לקרב ולמלחמה),

להפרעה יש מספר מרכיבים, אשר מתכנסים לארבע קבוצות מרכזיות של תסמינים:

• חוויה מחדש
  האירוע או חלקים ממנו נחווים מחדש בדמות זיכרונות, חלומות מחשבות או תחושות חוזרים וחודרניים שפולשים לתוך התודעה ללא יכולת לשלוט בהם. למשל אנשים שחוו טראומה יכולים לחוש את אותם תחושות גופניות שחשו בזמן האירוע, לדוגמא ריחות ממקום התאונה או צלילים ששמעו בזמן האירוע. תחושת הסכנה והאימה מציפה אותם מחדש, והם עשויים לחוש פאניקה, רצון להימלט וזעם כלפי עצמם וכלפי אחרים. תחושות כאלו, המכונות "פלאשבקים", מטרידות מאוד ומקשות על הנפגע להתרכז או לישון ופוגעות באיכות חייו ויכולת התפקוד שלו. חוויות אלו יכולות להיות קצרות בהן האדם מרגיש או מתנהג כאילו הוא שוב חווה את האירוע, עד לאובדן מלא של המודעות (תגובה דיסוציאטיבית או תחושת דה-ריאליזציה).

• הימנעות

מתוך רצון להימנע מדברים שמזכירים את האירוע הטראומטי וסימפטומים הקשורים בכך, עשוי אדם הסובל מפוסט טראומה להימנע ממקומות, זיכרונות ואנשים העשויים להזכיר לו את הטראומה. הימנעותו של הנפגע עשויה לשרת אותו בהצלחה בטווח הקצר, אך לאורך זמן ההימנעות מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו.

• עוררות יתר

החוויה הטראומטית יכולה לפגוע בתחושת השליטה, והתחושה שיש סדר בעולם. הנפגעים חשים חסרי אונים מול סכנות מאיימות העשויות להתרחש כל רגע ללא אזהרה. אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית חשים שעליהם להיות מוכנים לקראת כל סכנה ועל כן דרוכים פיזיולוגית ורגשית בכל שעות היממה. סימפטומים הקשורים בעוררות לרב יתאפיינו ברגזנות, התפרצויות כעס, תגובת בהלה מוגזמת, קשיי ריכוז, קשיי שינה

• קוגניציה ומצב רוח שליליים

כאמור, חוויה טראומטית פוגעת בתפיסה שיש סדר בעולם. חוויה זו יכולה להשפיע על האמונות והציפיות של האדם על עצמו, האחרים והעולם (למשל- ״כולם רוצים לפגוע בי״ או תפיסה שבטוח תהיה שוב תאונה) ומשפיעה גם על הערך העצמי והתחושות השליליות המתלוות כמו בושה, אשמה, וכעס. תיתכן תחושת ניתוק מאחרים וירידה בהנאה ובעניין מפעילויות שקודם גרמו לכך וחוסר יכולת להתרכז.

ניתן לאבחן הפרעת דחק פוסט טראומטית רק חודש לאחר האירוע הטראומטי.

תסמינים של פוסט- טראומה המופיעים בתקופה הראשונית לאחר האירוע עשויים להיחשב נורמאלים, או לקבל הגדרה של "הפרעת דחק אקוטית". רק כשהתסמינים נמשכים תקופה העולה על חודש ימים, יינתן אבחון של הפרעת דחק פוסט טראומטית- PTSD. כמו כן, התסמינים עשויים לפרוץ רק זמן רב לאחר האירוע הטראומטי.

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

חלק מהתסמינים של נפגעי הפרעת דחק פוסט טראומטית מהווים ניסיון להתארגן מול מציאות מאיימת ולהשיג כמה שיותר שליטה בעולם שנחווה מסוכן ובלתי ניתן לצפייה מראש. קשה לנפגעות ונפגעי טראומה לפתח אמון וקרבה עם אדם זר והם מתקשים להאמין שמישהו יוכל להבין, ולהיות שותף לחוויותיהם. חווית הניכור הנובעת מתחושת האשמה ממנה סובלים רבים מנפגעי הטראומה מקשה עליהם לתת אמון ולבטוח ביכולותיהם המקצועיות והאישיות של המטפלים.
התסמונת הפוסט טראומטית היא רבת-פנים והשפעתה עשויה לכלול מרכיבים אישיים, בין אישיים וחברתיים. הנפגעים נבדלים אלה מאלה בסוג התסמינים שלהם ובעוצמתם, ולכן דרושה הערכה מקצועית שתמפה את הצרכים של הנפגע ותסייע להפנות אותו לסוג הטיפול המתאים לו. טיפולים כמו טיפולים קוגניטיבים התנהגותיים CBT המאפשרים חשיפה הדרגתית, מלמדים טכניקות הרפיה והתמודדות עם חרדה ושינוי דפוסי החשיבה. טיפול EMDR המסייע בעיבוד המידע שנקלט בזמן הטראומה, PE (חשיפה הדרגתית ושחזור החוויה), טיפולים פסיכודינאמים ובמידת הצורך גם טיפול תרופתי.