שיימינג – מאפיינים, סיכונים ודרכי התמודדות

שיימינג (shaming) או 'ביוש פומבי', היא חשיפת מידע ופרטים אישיים על אדם מסויים, במטרה לבייש אותו, ללעוג לו ולהגחיך אותו, לגנות אותו או את התנהגותו, להעביר עליו ביקורת ולהוקיעו.

בשנים האחרונות אנו עדים לעליה חדה בהיקף ובשיעור תופעת השיימינג המקוון ברשת האינטרנט, במסגרתה נעשה שימוש במחשבים, טלפונים סלולריים ואמצעים טכנולוגיים נוספים המשתמשים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות כפלטפורמה לתיעוד, פרסום והפצת מידע זה.

המידע יכול להיות בצורת תמונה, סרטון או טקסט, אשר מתעדים ומציגים לראווה טעויות ומעידות אישיות שבעיני המפיץ נחשבות כהפרה של נורמות, כללים חברתיים וציפיות הראויה לגינוי פומבי, תוך חשיפת פרטים ומידע אישי על האדם.

נקודת המפגש של שיימינג ורשת האינטרנט

תופעת השיימינג כשלעצמה אינה תופעה חברתית חדשה, אלא קיימת ומוכרת ככל הנראה משחר האנושות. אולם, כשהיא מועברת לרשת האינטרנט, היא מקבלת פנים, צורה וממדים חדשים, שלא היו קיימים קודם לכן – ואשר הופכים אותה לחמורה, רבת השלכות והרסנית בהרבה ממקבילתה הוותיקה.

• אנונימיות: האנונימיות הרבה שמתאפשרת בחסות רשת האינטרנט, מקנה לאנשים חסינות, מגינה עליהם מזיהוי ומההשלכות של מעשיהם המקוונים. כך נוצרת תופעת ה'דיסאינהיביציה מקוונת' (online disinhibition effect) – הסרת עכבות בעקבות תחושת הביטחון והאנונימיות מאחורי מסך המחשב. מחד, תופעה זו עשויה לעודד חשיפה עצמית מוגברת ושיתוף חיובי של תחושות וחוויות, אך מאידך עשויה 'לתת אומץ' ולאפשר מרחב פתוח לבריוני רשת לתקוף אחרים, מבלי שיצטרכו לשאת בתוצאות מעשיהם.
• נגישות, מיידיות ורוחב חשיפה: תוכן פוגעני יכול להישלח בכל זמן ובכל מקום, בתפוצה רחבה ובמהירות עצומה לכמות אדירה של אנשים, ובכך להגדיל את הקהל הנחשף למידע אלפי מונים – חלק ניכר ממנו 'צופים בלתי נראים' שמקשים לאמוד את היקף החשיפה. גם מאורעות שקרו ממילא בפומבי, מקבלים חשיפה עצומה וכמעט בלתי מוגבלת, וככל שגדל היקף החשיפה, כך גם גדל היקף ההשפעה של הפרסום, וממדי ההשפלה הם עצומים.
• תיעוד קבוע, מרוכז ובר חיפוש: בניגוד לשמועות ורכילויות שמופצות מפה לאוזן בצורה מקומית ומפוזרת, במעגלים צרים, ונשכחות עם הזמן – מידע שמפורסם ברשת האינטרנט נותר מתועד, גלוי וקבוע לצמיתות, וניתן לחפשו ולמצאו בכל רגע, כך שהוא הופך למעין 'אות קין דיגיטלי' תמידי, שלא מאפשר למידע לחלוף ולהישכח.
• הקושי בהסרת תכנים: מרגע שתוכן מסויים מתפרסם באינטרנט – קשה מאד להסירו. אין כפתור הסרה מיידי שהקורבן יכול להשתמש בו, וההסרה כרוכה בתהליך מורכב, שדורש זמן, ולפעמים אף אינו אפשרי.
• העדר פיקוח וניטור: רשת האינטרנט ברובה אינה מנוטרת, ואין שום הגבלה על פרסום ראשוני של מידע פוגעני (גם אם יוסר לאחר מכן, ההגבלה היא רק לאחר מעשה). כמעט ואין ויסות ובקרה של גורמי אכיפה, הורים ומורים על הפרסומים ברשת, ובמקרים רבים גם לבתי הספר אין מנדט ברור לענישה היות שהפגיעה נעשית מחוץ לכותלי המסגרת הלימודית.
• העדר מפלט – תופעת השיימינג ברשת שונה ממקבילתה פנים-אל-פנים, מכיוון שהיא מלווה את הקורבן כל הזמן, ללא מנוח או מקום מפלט. גם לאחר מעבר בית ספר, דירה או מקום עבודה – התוכן תמיד שם. שום מקום אינו בטוח יותר, גם לא הבית, כי השפעות התופעה חודרות את קירות ביתנו, פוגעות בנו במקומות האינטימיים ביותר שלנו, ומלוות אותנו לכל מקום שאליו נלך.

מטרות השיימינג

שיימינג יכול להיעשות בכמה הקשרים ולשרת מספר מטרות. ביניהן ניתן למנות את המטרות הבאות:

• למתוח ביקורת: לבקר, לגנות ולבטא מורת רוח מאדם מסויים החורג בעינינו מהסטנדרטים והנורמות הרצויים בחברה, באופן שאינו מאפשר לו להתעלם מדברינו.
• ליידע ולהזהיר: ליידע את הציבור בנוגע לפעולות והתנהגות בעייתית של אדם מסויים, כדי להזהיר אחרים ולהגן עליהם מפגיעה אפשרית, זאת במסגרת הזכות לחופש הביטוי והעברת מידע חיוני שיש בו עניין לציבור ויש לציבור זכות לדעת עליו.
• להעניש: לשמש כסנקציה ולהעניש באופן לא פורמלי אדם מסויים, פעמים רבות במקרים שבהם ישנה פירצה בחוק או כאשר הטיפול של מערכות החוק והמשפט נתפס כבלתי מספק. בכך השיימינג יכול לשמש כאמצעי להתגונן ולהלחם בחזרה בעוולות מסוימות שלא תמיד מהוות עבירה על החוק ולולא השיימינג היו מסתיימות ללא עונש.
• להרתיע: לשמש כגורם מרתיע שימנע גם מאותו האדם וגם מאחרים לנהוג בדרך לא-מוסרית, ויעודד לבחור באפיק פעולה מוסרי, במטרה לצמצם התנהגויות חברתיות לא רצויות מתוך החשש מהוקעה וגינוי חברתיים. בכך, השיימינג עשוי לשמש כמעין 'כלב שמירה' של המוסר האנושי.
• לאכוף נורמות ולשמור על סדר: לעורר מודעות לנורמות ולחריגה מהן, שמאפשרת להגדיר, לתחום ולהבין חוקים, כללים ומנהגים חברתיים. בכך השיימינג עשוי לשמש כמנגנון לשמירה ואכיפה של נורמות חברתיות וקודי התנהגות מקובלים בחברה, כמו נימוס, אדיבות והוגנות – שעוזרים לחברה להתנהל באופן סדיר.
• לתקן עוולות ולהשיג צדק: לזעוק את זעקת החלשים, לחתור להשגת צדק ולהעלות לסדר היום עוולות חברתיות במטרה לשאוף לתיקונן, תוך יצירת לחץ ציבורי להנעת השינוי. רבים מרגישים שזו חובתם המוסרית לשתף ולהשתתף בשיימינג, ורואים בתופעה שירות לקהילה ושליחות מוסרית, אשר מהווה לדעתם את ההצדקה למעשה.

מטרות אחרות שעשויות להיות לשיימינג:

לצד המטרות שנימנו לעיל, שנובעות מתפיסה מוסרית ומניסיון לתקן את החברה, השיימינג יכול למלא גם צרכים לא ערכיים – ויתכן אולי שלעיתים, ההצדקה המוסרית הגלויה אינה אלא מסווה לדחפים אגוצנטריים, כגון:

• לבדר, להתבדח ולשעשע אחרים
• לנקום ולשמש ככלי נשק לפגוע באדם אחר
• להרגיש עליונים ונעלים על אדם אחר
• להעלות רייטינג ולהגדיל רווחים אישיים

הסכנות וההשלכות השליליות של שיימינג

למרות שלשיימינג יכולות להיות לכאורה הצדקות ויתרונות, יש לתופעה גם השלכות שליליות והרסניות ביותר שחשוב לעמוד עליהן ולהביאן בחשבון.

מה מרגיש אדם שעובר שיימינג?

אדם שחווה שיימינג על בשרו, עשוי לחוש מנעד רחב של תחושות שליליות ומכאיבות ביותר. אם היית או הינך קורבן לשיימינג, יתכן שאתה מתמודד עם התחושות הקשות הבאות:

• תחושת בדידות ודחייה, הפוגעת בצורך הבסיסי שקיים בכולנו להשתייך ולהיות חלק מהחברה, שכעת מוקיעה, מנדה אותנו ומתנכרת אלינו. לכך עשויה להצטרף התחושה שכולם נגדנו, מפנים לנו עורף ושונאים אותנו. אנו עשויים לחוש רצון עז להתחבא ולהסתתר, להתכנס לתוך עצמנו ולא לצאת מהבית, לנתק כל אינטראקציה, להסתגר ולסגת מהחברה.
• תחושות השפלה, בושה, מבוכה, פגיעה בכבוד בעקבות לעג מהסביבה שמצלקות ופוגעות בבסיס הזהות העצמית שלנו, וגורמות לנו לחוש שאנו מאבדים את המוניטין, המעמד, השם הטוב והסטטוס שלנו בחברה.
• תחושת אשמה, חרטה – על מעשים ובחירות שעשינו, על שנתנו אמון באדם אחר שהפר אותו וכדומה.
• תחושת תבוסה ופגיעה בביטחון העצמי ובתחושת הערך העצמי שלנו.
• תחושת תסכול, חוסר אונים, אובדן שליטה. פגיעה בתחושת העצמאות והאוטונומיה שלנו, תחושה שהשליטה ויכולת הבחירה ביחס להתנהגותנו וגופנו נלקחה מאיתנו ועברה לרשות הרבים.
• תחושת ייאוש, העדר תקווה, עצבות. אנו עשויים להרגיש שנקלענו למצב שאין שום דרך לצאת ממנו או להתגבר עליו, להרגיש שאנחנו במלכוד, חסרי מוצא, כלואים בתוך מערבולת מסתחררת שיוצאת מכלל שליטה.
• תחושת חוסר מפלט או מחסה, תחושה שאין לאן לברוח ושהפגיעה רודפת אותנו לכל מקום מבלי שנוכל להמלט מפניה. הפחד שלעולם לא ישכחו לנו את זה.
• תחושה שאנחנו פגיעים,  חשופים לחלוטין לעיניים חודרניות של אחרים, שברובם נשארים מוגנים ואנונימיים. לכך מצטרפת תחושת אפקט זכוכית המגדלת – אנו מרגישים שאנחנו נמצאים במוקד זרקור העין הציבורית, שכל תשומת הלב מופנית אלינו, שמעשינו מוגדלים, מוגברים ומועצמים לקנה מידה עצום ולא מידתי.
• תחושת צמצום: הן צמצום של המרחב האישי והפנימי מתוך תחושה של רדיפה ומחנק, והן צמצום של טווח הפעילויות והחופש שלנו מתוך חשש 'לחטוף' ואובדן החשק וההנעה לעשות דברים אחרים.
• תחושת פחד, איום וחרדה, פגיעה בביטחון האישי כתוצאה מהצקות אפשריות, הטרדות או אף איומים.
• תחושת כעס, זעם, תיעוב ושנאה כלפי אדם ספציפי או כלל הסובבים אותנו.
• תחושת הרידוד של היותנו אנשים מלאים ומורכבים לכדי מעשה אחד שלכאורה מתיימר להגדיר אותנו מהיסוד, כתמצית ומהות קיומנו ואישיותנו, ומוחק את כל מי שאנחנו באמת וכל מה שעשינו בחייו. זוהי תחושה שהקול והזהות שלנו נלקחו מאיתנו, נשללת מאיתנו תחושת היותנו אדם שלם, ונוצרת תווית חברתית שמתייגת אותנו באופן גורף לתוך קטגוריה יחידה ושלילית.

מדוע שיימינג מסוכן ומדוע להימנע ממנו?

נוסף לתחושות הקשות וההרסניות של קורבן השיימינג, יש לקחת בחשבון את הסיכונים שבתופעה ואת ההשלכות השליליות שהיא מובילה אליהן:

• חוסר יעילות והשגת תוצאות הפוכות: השיימינג עשוי להיות לא יעיל והפרסום הפומבי עשוי לגרום ליותר נזק מתועלת. הניסיון לעורר במישהו בושה יכול שלא להצליח, ולהפך – לגרום לו להיות נערץ יותר בחוגים מסויימים (להפוך ל"קדוש מעונה"), או לגרור הקצנה בדעות ובהתנהגות לכיוון הלא רצוי, בין אם מתוך דיסוננס קוגניטיבי ובין אם מתוך התחושה שאין לאדם כעת מה להפסיד ויש בו הרבה תסכול ומרירות שיהוו דלק להמשך ההתנהגות הרעה.
  מעבר לכך, חשוב לעמוד בהקשר זה על ההבדל בין בושה ואשמה, השייכות שתיהן לקטגוריית ה'רגשות המוסריים'. בושה (shame), כרוכה בהערכה שלילית של העצמי כולו ביחס לסטנדרטים חברתיים ומוסריים. אשמה (guilt) מתמקדת בהתנהגויות ספציפיות (ולא בעצמי כולו) שאינן הולמות את הסטנדרטים האלו. תאוריות ומחקרים שונים מציעים כי מבין הרגשות ה'מוסריים' – דווקא רגשות של בושה עשויים להוביל לנסיונות הימנעות, להגנתיות ואף לתוקפנות. זאת מכיוון שהבושה יוצרת תחושה של עצמי פצוע, ואליה נלוות תחושות של השפלה, חוסר ערך, נחיתות, חוסר אונים וזעם, אשר יכולים להוביל לכך שהאדם ייעשה עויין, יאשים אחרים וינהג בתוקפנות גלויה בניסיון להשיב לעצמו תחושת שליטה ומסוגלות.
  לעומת זאת, ולמרות שגם אשמה היא תחושה מכאיבה, תחושת אשמה ללא אלמנט הבושה לא רק תבלום תגובה תוקפנית, אלא אף עשויה ברוב המקרים להוביל להתנצלות, קבלת אחריות, תיקון ופיצוי. תחושת אשמה ללא בושה קשורה גם לאמפטיה כלפי אחרים וליכולת להתבונן בעולם מזווית הראייה של האחר, תוצאה חיובית שבושה ללא תחושת אשמה בדרך כלל לא תוביל אליה.

• חוסר מידתיות, אובדן פרופורציות ויציאה מכלל שליטה: מנגד, השיימינג עשוי 'להצליח מידי', לצאת מפרופורציות, ולהיות לא מידתי ולא תואם בעליל ביחס לחומרת המעשה – ובכך ליצור פגיעה לא הוגנת באדם. חיים של אנשים עשויים ליהרס בגלל טעויות קלות יחסית או מעידה רגעית בשיקול דעת, שאינה עולה בחומרתה על אינספור דברים שכל אחד מאיתנו אמר או עשה, ושלא זכאיות להתפתח לכאלו ממדים שערורייתיים ולכזו תגובה חריפה. כמו כן, שיימינג נוטה ברוב המוחלט של המקרים לצאת מכלל שליטה, אפילו של יוזם השיימינג. לאיש אין שליטה על ההתפתחות המהירה, המחיר וההשלכות של השיימינג, וגם אם המפרסם מתחרט וחוזר בו – המידע שהוא פרסם כבר יצא משליטתו. ברוב המקרים, שיימינג נעשה ע"י אנשים שרוצים להפוך את העולם למקום טוב יותר ולחזק נורמות וסדר חברתי – אך בפועל שיימינג מוביל לתוצאהפרדוקסלית – הוא חותר תחת השליטה והוויסות החברתיים ומוביל לכך שדברים יצאו מכלל שליטה. שיימינג יכול להידרדר במהירות ללינץ' מקוון, ויכול אף להתפתח ללקיחת החוק לידיים ולאלימות מעשית.

• מניעת שיקום: השיימינג יוצר חותם קבוע ואות קין תמידי, וגורם לכך שהאדם לא יוכל להמלט מעברו. הסטיגמה החברתית שנוצרת כתוצאה מהשיימינג, העדר ה'זכות להישכח', ההוקעה המוחלטת והעבר שמלווה לצמיתות, יובילו לכך שהאדם יתקשה לשים את טעויות העבר מאחוריו, לקבל הזדמנות שניה, להשתפר, לבנות חיים חדשים ולהשתלב מחדש בחברה. בכך, תיפגע אפשרות השיקום, וגם האפשרות להשתנות ולצמוח.

• רצח אופי ואובדן צלם אנוש: שיימינג אינו רק ביטוי של אי שביעות רצון ממעשה מסויים, אלא הוא מלווה בהיבטים של לעג, ביזוי, פגיעה בכבוד והשפלה טוטאלית של האדם. שיימינג חותר להפחתת מעמד וכבוד האדם לכדי מעמד של אדם פחות ערך שאיבד צלם אנוש. האמירה הופכת מ'ביצעת מעשה לא יאה' ל'אתה אדם נחות, פגום וראוי לבוז, וכולם צריכים לדעת זאת'. התופעה מאפשרת להמון לרדות בכל אדם שהוא, להנות מתחושת כוח לא מבוקרת, ולנהוג בדה-הומניזציה וברוטליות כלפי אחרים. האדם שעובר שיימינג עובר למעשה גם רצח אופי והופך לשעיר לעזאזל. אישיותו כולה מרודדת על סמך פיסת מידע קטנה שלא תמיד מתארת ומגדירה אותו ואת אישיותו. מרגע שהוא מתוייג בדרך מסוימת, זה כל מה שהאדם הזה הופך להיות בעינינו. הוא מרגיש שכל זהותו נלקחת ממנו, והוא הופך מאדם פרטי למייצג קטגוריה שלמה ואבטיפוס לרוע וחוסר מוסר.

• פגיעה בזכויות אדם בסיסיות: תופעת השיימינג עשויה לפגוע בצורה בוטה בזכויות ליבה בסיסיות וכלל אנושיות, ביניהן הזכות הבסיסית לכבוד המוענקת גם לאדם שפשע, הזכות לפרטיות, וכן הזכות שלא לחוות הכפשה, הטרדה ושימוש לרעה במידע אישי. שיימינג עשוי להוביל לרדיפה כלפי האדם וקרוביו ברשת ומחוצה לה, אשר עשויה להגיע לכדי איומים ולפגיעה משמעותית בביטחונם ובשלומם. מעבר לכך, גם אם אדם פשע, עדיין אין הצדקה לחשיפה חסרת המעצורים של מידע אישי, אול לעג וביזוי. רשויות החוק רשאיות לשלול את החופש או את הרכוש שלו, אך לא את כבודו הבסיסי כאדם. השפלה ציבורית אינה לגיטימית, לא משנה כמה אנו משוכנעים בטיעונינו.

• כשזווית סובייקטיבית מקבלת מעמד של עובדה אובייקטיבית: תמיד ישנה אפשרות שהמידעחלקי, לא מדוייק, מגמתי, ומציג צד אחד בלבד, ובהמשך עשוי להתגלות כלא נכון ומשולל בסיס, ולהוביל להכפשת אדם אחר ללא עוול בכפו. למעשה, אנחנו פשוט איננו יודעים עד כמה מדובר במצג אמיתי ומהימן של המציאות, היות שהעובדות אינן בידינו. יתכן ומדובר בפרשנותסובייקטיבית של אדם מסויים, שנבעה מתפיסה לא נכונה, עיוות או חוסר הבנה. יתכן ושמעתם אמירה חלקית שאינכם יודעים את ההקשר שלה או שיועדה לאדם ספציפי במסגרת שיחה אישית.יתכן ומדובר בהתנהגות שהוצאה מהקשרה ויוצרת רושם מוטעה, כאשר איננו ערים לכל הנסיבות ולתמונה הרחבה והמלאה, איננו שומעים את הצד השני, ושופטים על סמך חצאי אמיתות. איננו יודעים האם מה שמוצג כ'עובדות' באמת נבדק ואושש, וגם כשמוצגות 'ראיות', אלו לא תמיד אובייקטיביות או מספקות. גם אם בהמשך האמת תצא לאור, עדיין יהיה קשה מאד לתקן את השם והמוניטין שהוכפשו שלא בצדק, ולשנות את דעת הקהל שכבר עוצבה. אכן, יתכן שחלק מהאנשים שעוברים שיימינג באמת 'ראויים לכך', כי הם פוגעים באחרים מבלי לשאת בהשלכות על כך, אך הצדק מחייב שלכל אדם תהיה הזכות להוכיח את חפותו, וליהנות מחזקת חפות כל עוד לא הוכח אחרת.

• 'האח הגדול' בגרסה האזרחית: נקודה נוספת שחשוב לקחת בחשבון, היא שאם כולנו ננטר האחד את ההתנהגות של השני, למעשה ניצור מצב בו כולם נמצאים בכל רגע נתון תחת מעקב, השגחה ופיקוח. בעידן שבו רמת הפרטיות שלנו הולכת וקטנה ממילא, האפשרות שנפקח האחד על השני היא בעייתית. אנו מבצעים כמות אדירה של פעולות בציבור. האם אנו רוצים לחיות עם הסיכון שבכל רגע נתון מישהו עשוי לתעד אותנו בקלקלתנו ולפרסם באינטרנט? הרי חשוב לזכור שישנו גם אלמנט של מקריות ו'חוסר מזל' בשיימינג כשדווקא אדם מסוים נתפס עושה טעות קטנה שתלווה אותו לכל חייו.

• חוסר צידוק מוסרי: כולנו בני אדם, כולנו טועים, כולנו עוברים על הנורמות החברתיות מידי פעם, וכל אחד מאיתנו אפשר 'לתפוס' ברגע של עוון ומעידה. איך היינו מרגישים אם כל טעות שלנו היתה מפורסמת בפומבי ומובילה להוקעתנו? אם היו מנציחים לצמיתות את הפעם שלא קמנו כדי לפנות מקום באוטובוס, את הפעם שהתווכחנו עם מישהו בתור לקופה, את הפעם שהגבנו בקוצר רוח וחוסר נימוס, גם אם ברוב המוחלט של המקרים אנו אנשים מאד אדיבים, מנומסים ורגישים לזולת? האם יש לנו את הרשות המוסרית לעשות זאת לאחרים?
  לעיתים השיימינג נראה מוצדק מוסרית, כחלופה לפניה לאפיקים המקובלים במקרים של עבירה על החוק – מתוך הנחה שמוסדות המשפט יגלו אזלת יד בטיפול בפושע. אך צדק באמצעות ההמונים אינו באמת צדק. זוהי צורה מעוותת ומסוכנת של צדק, והיא טומנת בחובה מחיר יקר שאנשים נוטים שלא לקחת בחשבון בעת המעשה. בנוסף – לעיתים יתכן גם שלמרות המטרות החיוביות המוצהרות, מאחוריהן עומדים גם יצרים לא חיוביים של נקמנות, פטרונות ושנאה, וקשה לנו להיות אובייקטיביים בנוגע למניעים האמיתיים שלנו. בתהליך אמיתי של צדק, אדם אמור להיות חף מפשע עד שתוכח אשמתו. בעולם השיימינג אנשים נמצאים אשמים ללא שימוע, ללא אפשרות להשמיע את הצד שלהם ולהגן על עצמם, ובלי שמערכת מאוזנת ואובייקטיבית בוחנת מהו העונש המידתי והמתאים.