דרכי טיפול בהפרעה דו-קוטבית

רוב החולים בהפרעה דו-קוטבית (אפילו אלה עם הצורות החמורות ביותר שלה) יכולים להגיע ליציבות טובה של מצבי-הרוח שלהם והתסמינים הקשורים במחלה בעזרת טיפול נכון. מכיוון שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה שחוזרת ונשנית, ממליצים כמעט תמיד על טיפול מניעתי מתמשך. אסטרטגיה זו הכוללת תרופות וטיפול פסיכולוגי היא הפתרון האופטימאלי לניהול המחלה לאורך זמן.

ברוב המקרים, הפרעה דו-קוטבית מרוסנת טוב יותר אם הטיפול מתמשך מאשר אם הוא לסירוגין. אבל גם אם אין הפסקות בטיפול, שינויי מצב-הרוח יכולים עדיין להתרחש ואז יש להודיע מיד לרופא המטפל. הרופא יכול למנוע התפתחות של אפיזודה מלאה דרך התערבות טיפולית מהירה. עבודה יחד עם הרופא ובצמוד לו ותוך יידוע מתמיד של מהות הטיפול והאופציות השונות יכולים לשפר את יעילות הטיפול.

בנוסף, רישום יומי של התסמינים הקשורים למצבי-הרוח, הטיפולים, דפוסי השינה והמאורעות החשובים יכולים לעזור לחולים במחלה ולמשפחותיהם להבין טוב יותר את המחלה. הרישום יכול גם לעזור לרופא לעקוב אחר המחלה ביתר יעילות.

תרופות

תרופות להפרעה דו-קוטבית נרשמות ע"י פסיכיאטרים בעיקר. בעוד שרופאים אחרים שלא מתמחים בפסיכיאטריה רשאים גם הם לתת מרשמים לחלק מהתרופות האלה, מומלץ למי שסובל מהפרעה דו-קוטבית להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הטיפול.

תרופות הידועות כמייצבות מצבי-רוח נרשמות בדרך כלל על מנת לעזור לרסן את המחלה. יש מספר סוגים שונים של תרופות מייצבות. באופן כללי, חולים בהפרעה דו-קוטבית ממשיכים טיפול עם מייצבים לתקופות טיפול ארוכות (שנים). תרופות אחרות נוספות ניתנות כשיש צורך, באופן ספציפי ולתקופות קצרות, על-מנת לטפל באפיזודות של מאניה או של דפרסיה שמתפרצים למרות הטיפול במייצבים.

• ליתיום – המייצב הראשון שאושר ע"י מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) לטיפול במאניה, מאוד יעיל בריסון המאניה ולמניעת אפיזודות של מאניה ושל דפרסיה.
• תרופות למניעת עוויתות, כגון ולפוראט (Valproate; Depakine) או קרבמזפין (Carbamazepine; Tegretol) יעילות גם לייצב את מצב הרוח ולמנוע או להפחית אפיזודות חוזרות. ולפוראט אושרה ע"י ה-FDA ב-1995 לטיפול במאניה.
• תרופות חדשות למניעת עוויתות, כולל למותריג'ין (Lamotrigine; Lamictal), גבפנטין (Gabapentin; Neurontin), וטופיראמאט (Topiramate; Topamax), נמצאות בבדיקה מחקרית על-מנת לקבוע איך הן פועלות בייצוב תהליכים של מצבי-רוח.
• תרופות למניעת עוויתות ניתן במקרים מסויימים לשלב עם ליתיום או עם תרופה למניעת עוויתות אחרת לשיפור היעילות, כאשר תרופה מאחד הסוגים אינה יעילה מספיק.
• יש ממצאים שולפוראט עשויה להביא לשינויים הורמונאליים מנוגדים בקרב נערות ולשחלות המכילות ציסטות רבות בקרב נשים שהתחילו ליטול את התרופה לפני גיל 20. לכן, מטופלות צעירות שנוטלות ולפוראט חייבות להיות במעקב רופא צמוד.
• נשים החולות בהפרעה דו-קוטבית, שרוצות להרות או שהנן הרות, מתמודדות עם אתגרים מיוחדים בעקבות הנזקים האפשריים בהימצאות תרופות מייצבות בעובר ובילוד היונק. לכן, יש לדון עם רופא מומחה בתחום לגבי היתרונות והסיכונים בכל הטיפולים הקיימים. טיפולים חדשים עם סיכונים פחותים בהריון ובתקופת הנקה נמצאים כרגע בשלבי במחקר.

טיפול בהפרעה דו-קוטבית

מחקרים הראו שאנשים עם הפרעה דו-קוטבית נמצאים בסיכון לשינוי למאניה או היפומאניה, או לפיתוח מחזורים מהירים תוך כדי טיפול עם תרופות נגד דיכאון. לכן, בדרך-כלל יש צורך בתרופות מייצבות מצבי-רוח, לעיתים לבד או בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון, על-מנת להגן על חולים בהפרעה דו-קוטבית משינוי שכזה. ליתיום ו-ולפוראט הן התרופות המייצבות השכיחות ביותר היום. עם זאת, מחקרים ממשיכים לבדוק את הפוטנציאל של האפקט המייצב בתרופות חדשות.

• תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות (מהדור החדש), כמו קלוזאפין (Clozapine; Clozaril), אולנזאפין (Olanzapine; Zyprexa), ריספרידון (Risperidone; Risperdal), קווטיאפין (Quetiapine Seroquel) וזיפראסידון (Ziprasidone; Geodon) נבדקות כאפשרויות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. ממצאים מלמדים שקלוזאפין יכולה להיות תרופה יעילה כמייצבת לאנשים שלא מגיבים לליתיום או לתרופות מונעות עוויתות. מחקר אחר תומך ביעילות של אולזאנפין לטיפול במאניה חמורה, אולזאנפין יכולה גם להקל על דפרסיה פסיכוטית.
• אם הבעיה מתבטאת בנדודי-שינה, ניתן להוסיף תרופות מסוג בנזודיאזפין, כמו קלונזפאם (Clonazepam; Klonopin) או לורזפאם (Lorazepam; Ativan) היכולות להיות יעילות בהסדרת השינה. עם זאת, מכיוון שתרופות אלה עלולות להיות ממכרות, הן ניתנות לתקופות קצרות בלבד. לעיתים נעשה שימוש בסוגים שונים של תרופות מרגיעות כמו זולפידם (Zolpidem; Ambien) במקומם.
• לעיתים יכול להתעורר צורך בשינויים בתוכנית הטיפול במהלך המחלה כדי שניהולה יהיה בצורה טובה יותר. פסיכיאטר צריך לעקוב ולהדריך את החולה בשינויים האלה לגבי סוג או מינון התרופות.
• יש צורך לשתף את הפסיכיאטר בכל תרופה שנוטלים או כל תוסף אחר. זה עניין חשוב מאוד כי יכולות להיות השפעות שליליות לשילוב בין תרופות מסוימות.
• על מנת להפחית את הסיכון להידרדרות או להתפתחות אפיזודה נוספת, חשוב מאוד להיצמד לטיפול. יש לדבר עם הרופא בכל מקרה של חשש מהטיפול או דאגה לגביו.

פעולת בלוטת התריס

חולים עם הפרעה דו-קוטבית המטופלים בליתיום קרבונט עלולים לסבול לעיתים מתפקוד לקוי של בלוטת התריס. מכיוון שיותר מדי או פחות מדי הורמון של הבלוטה יכול להוביל לשינויים במצבי-רוח ואנרגיה, חשוב מאוד שרמות ההורמונים של בלוטת התריס יהיו מנוטרים ע"י רופא.

אנשים עם מחזורים מהירים נוטים לבעיות חוזרות ונשנות של בלוטת התריס וצריכים לקחת גלולות לאיזון בלוטת התריס בנוסף לתרופות נגד הפרעה דו-קוטבית. כמו כן, טיפול בליתיום יכול לגרום לרמות נמוכות של הורמון הבלוטה בקרב אנשים מסוימים, מה שמביא את הצורך בתוספים.

תופעות לוואי לתרופות

תמיד יש להיוועץ עם הפסיכיאטר או רוקח לגבי תופעות לוואי אפשריות לפני שמתחילים בלקיחת תרופה חדשה להפרעה דו-קוטבית. תלוי בתרופה, תופעות לוואי יכולות לכלול השמנה, בחילות, מעידות, איבוד שיער, קשיי-עיכול, או יובש בריריות. יש לוודא שהרופא מודע לכל תופעות הלוואי המופיעות במהלך הטיפול. הרופא יכול לשנות את המינון או להציע תרופה אחרת על מנת להקל עליהן. אין להפסיק או לשנות את התרופות בלי להתייעץ עם הרופא.

טיפולים פסיכולוגיים

כתוספת על הטיפול התרופתי, טיפולים פסיכולוגיים, כולל סוגים שונים של פסיכותרפיה, יעילים מאוד בהענקת תמיכה, השכלה והדרכה לחולים בהפרעה דו-קוטבית ולמשפחותיהם. מחקרים מראים שהתערבות פסיכולוגית יכולה להביא ליציבות רבה יותר במצבי-הרוח, הפחתה באשפוזים, ותפקוד טוב יותר בתחומים אחרים. פסיכולוג מורשה, עובד סוציאלי, או יועץ בדרך כלל מספקים את הטיפולים האלה ולעיתים עובדים ביחד עם הפסיכיאטר על מנת לעקוב אחר ההתקדמות של החולה. הכמות, התדירות וסוג ההתערבות צריכים להתבסס על הטיפול שכל אחד צריך.

התערבות פסיכולוגית שמשתמשים בה בדרך-כלל לטיפול בהפרעה דו-קוטבית היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הדרכה פסיכולוגית, טיפול משפחתי, וכן טיפול בטכניקה חדשה: טיפול בין-אישי וחברתי. חוקרים מ-NIMH לומדים כיצד התערבויות אלה עומדות האחת ביחס לשנייה כאשר הן מתווספות לטיפול התרופתי בהפרעה דו-קוטבית.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית ללמוד לשנות דפוסי-חשיבה או התנהגות שליליים או לא מתאימים אשר קשורים למחלה.
• מטרת הדרכה פסיכולוגית הינה ללמד אנשים עם הפרעה דו-קוטבית על המחלה והטיפול בה, ואיך לזהות את הסימנים להידרדרות כך שיש הזדמנות להתערבות מוקדמת, לפני שאפיזודה מלאה מתרחשת. הדרכה פסיכולוגית עשויה לסייע גם למשפחת החולה.
• טיפול משפחתי משתמשת בשיטות שונות על-מנת להפחית את רמת הלחץ בתוך המשפחה אשר יכולות להחריף את התסמינים של החולה.
• טיפול בין-אישי וחברתי עוזר לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית לשפר יחסים בין-אישיים ולהסדיר את המטלות היומיות שלהם. מטלות יומיות רגילות ולוח-זמנים שונה יכולים להגן מפני אפיזודות של מאניה.
• ביחס לתרופות, חשוב מאוד לתאם תוכנית הטיפול התרופתי עם התערבות פסיכולוגית על- מנת להשיג את התמורה המרבית.

טיפולים אחרים

• במקרים בהם תרופות, טיפול פסיכולוגי והשילוב ביניהם לא מצליח, או שהנו מאד איטי בהקלת תסמינים חמורים כגון פסיכוזה או נטייה אובדנית, ניתן לשקול טיפול ב"מכות חשמל" (ECT). ניתן לשקול טיפול כזה גם באפיזודות חמורות כאשר תנאים רפואיים שונים, כולל הריון, הופכים את השימוש בתרופות למסוכן. שיטה זו הנה יעילה מאוד בטיפול באפיזודות חמורות של דפרסיה, מאניה, או אפיזודות משולבות. הסיכון לאיבוד זיכרון לטווח ארוך, אשר דאגו לגביו בעבר, פחת באופן משמעותי עם פיתוח טכניקות חדשות טיפול ב"מכות חשמל". עם זאת, היתרונות האפשריים בצד הסיכונים בשימוש בשיטה זו ובהתערבויות אלטרנטיביות צריכים להבחן ביחד עם החולים השוקלים את הטיפול, ובמקרה הצורך גם עם המשפחה וחברים.
• תוספי מזון טבעיים כגון סוגי תה שונים לא נלמדו לעומקם וידוע מעט מאוד על ההשפעות שלהן על הפרעה דו-קוטבית. מכיוון שה-FDA אינו מסדיר את הייצור של תוספים אלו, סוגי תוספים שונים מכילים מינונים שונים של המרכיבים שלהם. לפני שמנסים תוספים צמחיים או טבעיים שונים חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל. יש ממצאים המראים שסוגי תה עלולים לשבש את היעילות של תרופות אחרות.. בנוסף, כמו מרשם לתרופות נוגדות-דיכאון, סוגי תה יכולים לגרום לשינוי למאניה בקרב חולים מסוימים עם הפרעה דו-קוטבית, במיוחד אם לא ניטלת שום תרופה מייצבת.
• חומצת שומן אומגה 3 הנמצאת בשמן דגים נחקרת על-מנת לקבוע את ההשפעה שלה, לבדה או כאשר מוסיפים אותה לתרופות רגילות, לטיפול ארוך-טווח בהפרעה דו-קוטבית.

מחלה ארוכת טווח שניתנת לטיפול ביעילות

למרות שאפיזודות של מאניה ודפרסיה הולכות ובאות באופן טבעי, חשוב מאוד להבין שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה ארוכת-טווח שאין לה היום מרפא. להישאר בטיפול, אפילו בתקופות טובות, יכול לעזור בריסון המחלה ובהפחתת הסיכון להחמרת האפיזודות.

האם מחלות אחרות גם מתרחשות יחד עם ההפרעה הדו-קוטבית?

שימוש באלכוהול ובסמים שכיחים בקרב חולים בהפרעה דו-קוטבית. ממצאי מחקרים מראים שהרבה גרמים יכולים לתרום לשימוש בהם, כולל תסמינים של שימוש-עצמי בתרופות, תסמינים של מצבי-רוח שבאו עם השימוש בסמים או נשארו בעקבותיו, וגורמי-סיכון שעלולים להשפיע גם על הפרעה דו-קוטבית וגם על הפרעות בעקבות שימוש באלכוהול או סמים. טיפול לתופעות המשולבות, כאשר ישנן, הוא גורם חשוב בטיפול הכללי.

הפרעות חרדה, כמו לחץ פוסט-טראומטי והפרעות אובססיביות-קומפולסיבית, שכיחות בקרב חולים בהפרעה דו-קוטבית. הפרעות חרדה משולבות יכולות להיות מטופלות בטיפול בהפרעה דו-קוטבית, או שאולי יצטרכו טיפול נפרד.

איך יכולים אנשים ומשפחות לקבל עזרה לגבי הפרעה דו-קוטבית?

כל אחד עם הפרעה דו-קוטבית צריך להיות מטופל ע"י פסיכיאטר מומחה באבחון וטיפול של המחלה. מטפלים אחרים בבריאות-הנפש כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ואחים ואחיות פסיכיאטריים יכולים לעזור במציאת גישות טיפול נוספות.

ניתן למצוא עזרה מסוגים שונים ב:
• תחנות בריאות-הנפש של משרד הבריאות
• מחלקות לבריאות-הנפש בבתי-חולים
• קופות-חולים
• פסיכיאטרים ומרפאות פסיכיאטריות פרטיות
• רופאי משפחה, רופאים פנימיים, רופאי ילדים
• אוניברסיטה או בית-ספר לרפואה

חולים בהפרעה דו-קוטבית עשויים להזדקק לעזרה כדי לקבל עזרה

• לעיתים קרובות חולים במחלה לא מבינים עד כמה מוגבלים שהם, או הם מאשימים גורמים אחרים בבעיותיהם מאשר את מחלתם.
• אדם חולה בהפרעה דו-קוטבית עשוי להזדקק לעידוד מהמשפחה וחברים על-מנת לחפש טיפול. רופאי משפחה יכולים לשחק תפקיד מפתח בהפניה לטיפול מקצועי.
• לעיתים, קרוב משפחה או חבר יצטרך לקחת את החולה לאבחון ולטיפול.
• יכול להיות שיהיה צורך לאשפז לצורך טיפול חולה אשר נמצא במהלכה של אפיזודה חמורה. יכולים להיות מקרים בהם החולה יאושפז בניגוד לרצונו.
• יש צורך בעידוד ובתמיכה מתמשכים אחרי שהחולה מתחיל בטיפול, מכיוון שתהליך מציאת הטיפול היעיל ביותר עלול לקחת זמן.
• במקרים אחדים, כאשר ההפרעה נמצאת בשליטה, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית יסכימו לקבל שיטת טיפול מתאימה למקרה של הידרדרות למאניה או לדפרסיה.
• כמו כל מחלה חמורה אחרת, הפרעה דו-קוטבית מאוד מקשה על בני-זוג, משפחה, חברים ומעסיקים.
• קרובי משפחה של חולה בהפרעה דו-קוטבית לעיתים צריכים להתמודד עם בעיות התנהגות חמורות, כגון בולמוס קניות בזמן מאניה או התרחקות מאחרים בזמן דיכאון, והתוצאות לטווח ארוך של התנהגויות אלו.
• אנשים רבים עם הפרעה דו-קוטבית יוצאים נשכרים מהצטרפות לקבוצות תמיכה. משפחות וחברים יכולים גם להיעזר מקבוצות תמיכה המוצעים ע"י גופים שונים.

מה לגבי מחקרים קליניים על הפרעה דו-קוטבית?

יש חולים בהפרעה דו-קוטבית אשר מקבלים טיפול תרופתי ו/או טיפול פסיכולוגי ע"י כך שהם מתנדבים להשתתף במחקרים קליניים. מחקרים קליניים קשורים למסגרת המחקר המדעי הכללי של המחלה והטיפול במחלה. מחקרים קליניים בבריאות-הנפש יכולים להניב מידע לגבי יעילותה של תרופה, שילוב של טיפולים, יעילות של התערבות התנהגותית או סוג של פסיכותרפיה, מהימנות של תהליך אבחוני, או ההצלחה של גישת מניעה. מחקרים מדעיים גם מנחים מדענים בתהליך הלמידה של איך המחלה מתפתחת, פוחתת ומשפיעה על הגוף והנפש. מיליוני אנשים שאובחנו כבעלי הפרעה דו-קוטבית מנהלים אורח חיים בריא ופרודוקטיבי בגלל מידע שנתגלה באמצעות מחקרים קליניים. המחקרים האלה לא תמיד מתאימים לכולם. חשוב מאוד לכל אחד לחשוב על כל הסיכונים האפשריים כמו גם היתרונות בכל מחקר קליני לפני שמחליטים להשתתף בו.

בשנים האחרונות, נכנסו לשימוש דור חדש של מחקרים קליניים "בסביבה האמיתית". הם נקראים "בסביבה האמיתית" מכמה סיבות. שלא כמו מחקרים רגילים, הם עוסקים בכמה וכמה אופציות טיפוליות ושילובים של טיפולים שונים. בנוסף, הם שואפים לכלול מספר גדול מאוד של חולים במחלות-נפש החיים בישובים שונים ברחבי הארץ אשר מקבלים טיפול בנסיבות שונות. הכוונה היא לעודד אנשים עם יותר ממחלת-נפש אחת, או כאלו שיש להם גם מחלות גופניות, לשקול להצטרף למחקרים חדשים האלה. המטרה העיקרית של המחקרים "בסביבה האמיתית" היא לשפר את שיטות הטיפול ואת התוצאות לכל סוגי החולים בהפרעות האלה. בנוסף למדידה משופרת של תסמיני המחלה, המחקר גם מעריך איך הטיפול משפיע על סוגיות שונות "בסביבה האמיתית", כגון איכות חיים, יכולת לעבוד ותפקוד חברתי. הוא גם יעריך את הכדאיות הכלכלית של הטיפולים השונים וכן גורמים שמשפיעים על איך אנשים בריאים נשארים בתוכנית הטיפול שלהם.

* מאמר זה תורגם מפרסום רשמי של מחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות האמריקאי והותאם לעברית ולהוויה הישראלית.    ניתן למצוא רשימה ביבליוגרפית מלאה באתר האמריקאי.