עזרה למשפחות ולחברים

ומה עכשיו? אולי מישהו מהיקרים לכם נתן לכם את הכבוד בכך שבטח בכם, וחשף בפניכם את סוד הפציעה העצמית שלו, או שגיליתם זאת במקרה. ללא קשר לדרך בה התוודעתם לתופעה, עכשיו אתם יודעים על-כך, ואינכם יכולים להתעלם – אתם צריכים להגיב בדרך כלשהי. להלן מספר קווים מנחים להתמודד עם פציעה עצמית אצל חבר או בן משפחה.

אל תיקחו זאת באופן אישי

התנהגות של פציעה עצמית קשורה יותר למי שעושה אותה מאשר לאחרים סביבו. האדם שאתם מודאגים לגביו אינו חותך, שורף, מכה או מה שלא יהיה, רק כדי לגרום לכם להרגיש רעים או אשמים. אפילו אם זה מורגש כמניפולציה, קרוב לוודאי שלא זו הכוונה. אנשים בדרך כלל אינם פוצעים את עצמם כדי להיות דרמטיים, להרגיז אחרים, או להעביר מסר.

למדו את עצמכם 

השיגו מה שיותר אינפורמציה על פציעה עצמית באופן כללי. מאמר זה הוא התחלה טובה; יש גם כמה ספרים מאד אינפורמטיביים, במיוחד:

Bodies Under Siege by Favazza

,The Scarred Soul by Alderman

,A Bright Red Scream by Strong.

הראשון הוא יותר אקדמי באופיו, השני מתמקד בעזרה-עצמית, והשלישי מייצג את קולם של אלו הפוצעים את עצמם המדברים על מה הם עושים ומדוע – זה מאפשר לך להיכנס לתוך ראשם של אנשים שפוצעים-עצמם. כולם מכילים אינפורמציה רבת-ערך ועצות.

הבינו את הרגשותיכם

היו כנים עם עצמכם באשר לאופן בו הפציעה העצמית הזאת גורמת לכם להרגיש. אל תעמידו פנים כלפי עצמכם שזה בסדר אם זה לא – אנשים רבים רואים בפציעה עצמית משהו דוחה, מפחיד או מתגרה/מכעיס (Favazza, 1996 Alderman, 1997) .אם אתם זקוקים לעזרה בהתמודדות עם הרגשות שהפציעה העצמית עוררה בכם, מצאו מטפל טוב. היזהרו, בכל אופן, מניסיון לקבל "טיפול-תחליפי" עבור החבר או בן-המשפחה – מה שקורה בפגישות הטיפוליות נשאר ביניכם לבין המטפל שלכם. אל תבקשו מהמטפל שלכם לנסות לאבחן או לטפל באדם לגביו אתם מודאגים, ואם האדם שפוצע את עצמו מחפש טיפול, דאגו לכך שהוא יפנה למישהו אחר. אל תדונו בתכנים של הטיפול שלכם אלא במונחים כלליים ביותר, ולעולםאל תאמרו משהו כגון "המטפל שלי אמר שאת צריכה…" טיפול הוא מכשיר להבנה-עצמית ולא לגרימת שנוי אצל האחר.

היו תומכים מבלי לעודד את ההתנהגות

חשוב מאד שהחברה שלכם, או המאהבת, הילדה, האחות, ידעו שאתם יכולים לעשות את ההפרדה בין מי שהן לבין מה שהן עושות, ושהאהבה שלכם אינה תלויה בכך אם הן פוצע את עצמו או לא. היו נגישים במידת האפשר. שימו בצד את רגשות הדחייה או הפחד האישיים שלכם לגבי ההתנהגות, והתמקדו במה קורה עם האדם אותו אתם אוהבים.

מספר דרכים טובות להפגנת תמיכה כוללות

– אל תמנעו מהנושא של פציעה-עצמית. דאגו לכך שיהיה ברור שאתם מוכנים לדבר, ואז לכו בעקבות האדם, לכיוון אליו הוא מוביל. הבהירו לו שאם אינכם מעלים את הנושא, זה משום שאתם מכבדים את המרחב שלו, לא בגלל תחושת דחייה.
– עשו את הצעד הפותח. "אני יודע שלפעמים את מכאיבה לעצמך, והייתי רוצה להבין את זה. אנשים עושים זאת מכל מיני סיבות; אם תוכלי לעזור לי להבין את הסיבות שלך, אהיה אסיר תודה". אל תלחצו לאחר מכן; אם האדם יאמר שהוא מעדיף לא לדבר על כך, קבלו זאת ועזבו את הנושא, אולי תזכירו להם שאתם מוכנים להקשיב אם אי פעם כן ירצו לדבר על זה.
– היו נגישים. אתם לא יכולים להוות תמיכה למישהו אם אי אפשר להשיג אתכם.
– הציבו גבולות הגיוניים. "אני לא עומד בזה לדבר איתך בזמן שאת ממש חותכת את עצמך, משום שמאד אכפת לי ממך, וכואב לי יותר מדי לראות אותך עושה זאת" – זו, לדוגמא, הצהרה הגיונית. "אפסיק לאהוב אותך אם תחתכי את עצמך" זה לא הגיוני אם המטרה שלך היא לשמור על הקשר.
– הבהירו ע"י התנהגותכם שהאדם אינו זקוק לפציעה עצמית כדי לזכות באהבה או אכפתיות מכם. היו חופשיים בבטויי האהבה והאכפתיות אפילו אם הם לא תמיד נענים. אל תיסוגו מאהבתכם אליו/ה. הדרך למנוע עידוד ההתנהגות של פציעה עצמית היא להיות עקבי באכפתיות, כך שהדאגה שבאה לאחר הפציעה העצמית אין בה שום דבר יוצא דופן או מיוחד.
– ספקו הסחת-דעת אם זה נחוץ. לפעמים הסחת-הדעת (הליכה לסרט או לטיול או לאכילת גלידה; שיחה על נושא שאין לו כל קשר עם פציעה עצמית) עושה פלאים. אם מישהו שאכפת לך ממנו מרגיש מדוכא, לפעמים אתה יכול לעזור ע"י כך שתביא משהו נעים ומסיח-דעת אל תוך חייו. זה אינו אומר שעליך להתעלם מרגשותיו; אתה מכיר בכך שהוא מרגיש איום, ועדיין יכול לעשות משהו נחמד ומסיח-דעת. (זה לא אותו הדבר כמו לשדל אותם לצאת ממצב-הרוח או להגיד להם פשוט להתגבר על זה – זהו ניסיון לשבור מעגל שלילי ע"י תוספת של משהו חיובי. זה יכול להיות משהו פשוט כמו להביא לו פרח. יחד עם זאת, אל תצפו ממאמציכם להיות תרופת פלא נצחית; זו פשוט טכניקה לשיפור המצב הרגעי).
– אם אתם גרים בנפרד מהאדם לו אתם דואגים, הציעו לו מקום פיזי בטוח: " אני דואג לך; האם תבואי לישון בביתי הלילה?" אפילו אם ההצעה נדחית, עצם הידיעה שהיא קיימת, יכולה להיות מנחמת.
– אל תשאלו "האם יש משהו שאני יכול לעשות?" מצאו דברים שאתם מסוגלים לעשות ושאלו: "מותר לי?" אנשים שממש מרגישים רע, לעיתים קרובות אפילו אינם מסוגלים לחשוב על משהו שישפר את הרגשתם; הצעה לקחתם לסרט או לשטוף כלים (אם זה נעשה בדרך לא-שיפוטית), באמת יכולה לעזור מאד. מעשי חיבה ספונטניים ("ראיתי את הפרח הזה בחנות ואני יודע שתשמחי לקבל אותו") יכולים לחולל פלאים.

טפלו בעצמכם

זה נשמע כמו עבודה קשה, וזה אכן כך. ואם אתם מנסים להיות לגמרי תומכים למישהו אחר 24/7, אתם עומדים לכלות את כוחכם (והם יישארו ללא שום תמריץ חלופי). אתם חייבים למצוא דרכים להיענות גם לצרכים של עצמכם.

קחו פסקי-זמן כשאתם זקוקים להם. בזמן שאתם מציבים גבולות, זכרו שככל שאתם אוהבים מישהו, לפעמים גם תצטרכו להתרחק ממנו לזמן מה. אמרו לאדם שלפעמים אתם צריכים לטעון את הבטריות ושזה לא קשור לאהבתכם אותו/אותה. אל תפגעו בזמן האישי הזה שלכם אלא במצבי חירום אמיתיים של חיים-או-מוות.

האיזון כאן הוא ערמומי, משום שאם אתם מתרחקים יותר ויותר, אתם יכולים לקבל תגובות של משברים מתעצמים מהאדם האחר. אם אתם מאפשרים להם לדעת שהם לא צריכים להיות על סף מוות כדי לקבל אהבה ותשומת-לב מכם, אתם יכולים לקחת הפסקות מבלי להוציא את האחר משווי משקל. המפתח הוא יצירת אמון, תהליך שייקח זמן מה. ברגע שתוכיחו שאינכם כאלה שבורחים למראה סימן המצוקה הראשון, תוכלו להתרחק במצבים לא-משבריים מבלי לעורר תגובה משברית.

אולטימטומים אינם עובדים. לעולם

לאהוב מישהו/יא שפוצע עצמו זה תרגיל בהכרת מגבלותיכם. לא משנה עד כמה אכפת לכם ממישהו, אינכם יכולים לאלץ אותו לפעול כפי שהייתם רוצים. אני עדיין לא שמעתי על מקרה אחד שבו האולטימטום עבד. לפעמים הפציעה העצמית מודחקת לזמן מה, אבל כשאח"כ היא עולה על פני השטח, היא לעיתים קרובות הרבה יותר הרסנית וקשה משהיתה קודם. לפעמים ההתנהגות רק יורדת למחתרת. החרמת כלי הפציעה היא מעבר לחסרת ערך. היא מסוכנת. זה מעודד את האנשים למצוא פתרונות אחרים, לעיתים מסוכנים יותר.

ענישה רק מזינה את מעגל השנאה-העצמית ואי-הנעימות שמובילים לפציעה עצמית. האשמה עושה את אותו הדבר. שני אלה נפוצים מאד, ושניהם גורמים למצב להחמיר. הטעות העיקרית כאן היא האמונה שהפציעה העצמית קשורה אליכם. כמעט תמיד אין זה נכון.

קבלו את מגבלותיכם.

הכירו בכאב של היקר/ה לכם

הכרה וקבלת העובדה שמישהו כואב, אינן גורמות לכאב להעלם, אבל יכולות לעשות אותו נסבל יותר. תנו להם לדעת שאתם מבינים שפציעה עצמית אינה ניסיון להיות עקשן במזיד, או להקשות על חייכם, או להיות בלתי-נעימים; הכירו בכך שזה נגרם כתוצאה מכאב עצום שאינם מוצאים דרך אחרת להקהותו. היו מלאי-תקווה לגבי האפשרות של למידת דרכי התמודדות אחרות עם כאב. אם הם פתוחים לכך – שוחחו איתם על אפשרויות טיפול.

אל תעשו דברים בכוח

אם אתם עושים מחוות והן נדחות, אתם יכולים לסגת לימים או שבועות אחדים. אל תדחפו את זה בכוח. יש אנשים שזקוקים לזמן כדי להחליט לתת אמון במישהו אחר, במיוחד אם הם קבלו הרבה פידבקים שליליים לגבי הפציעה העצמית שלהם קודם לכן. היו סבלניים.

אתרים נוספים ברשת

http://users.imag.net/~lon.safe/

http://www.angelfire.com/il2/figskating/issues/si.html
http://www.healthyplace.com/Communities/Self_Injury/healingtouch/index.html