איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

מה היא הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה)?

הפרעה דו-קוטבית, הידועה גם כמאניה-דפרסיה, היא מחלה נפשית שגורמת לתנודות חריגות במצבי הרוח, במרץ, וביכולתו של החולה לתפקד. בשונה ממצבי-הרוח המשתנים הרגילים שיש לכולנו, התסמינים (סימפטומים) של ההפרעה הדו-קוטבית הם חריפים. הם יכולים להביא לידי פגיעה במערכות יחסים, לביצועים לקויים בעבודה או בלימודים, ואפילו להתאבדות. אבל יש חדשות טובות: ניתן לטפל בהפרעה דו-קוטבית; אנשים שחולים במחלה יכולים לנהל חיים מלאים ופוריים.

בארה"ב, יותר משני מיליון מבוגרים (בערך אחוז אחד מהאוכלוסייה שמעל גיל 18), בכל שנה נתונה, סובלים מהפרעה דו-קוטבית. בדרך-כלל, המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות המאוחר או בגיל הבגרות המוקדמת. חלק מהאנשים חווים את התסמינים הראשונים במהלך הילדות ואחרים מפתחים אותם בשלב מאוחר בחייהם. לעיתים קרובות לא מזוהה המחלה ואנשים סובלים ממנה במשך שנים עד שהם מאובחנים ומטופלים כראוי. כמו סכרת או מחלות-לב, הפרעה דו-קוטבית היא מחלה לטווח ארוך ויש צורך להתמודד איתה בזהירות במהלך חייו של המטופל.

"מאניה-דפרסיה מעוותת מצבי-רוח ומחשבות, מסיתה להתנהגויות איומות, הורסת את הבסיס למחשבה רציונאלית ולעיתים יותר מידי קרובות שוחקת את התשוקה והרצון לחיות. זוהי מחלה שמקורותיה ביולוגיים, אבל מורגשת פסיכולוגית בחוויה שלה, מחלה שהיא מיוחדת בעונג שהיא עשוי להסב והיכולת להיוועץ, אך גם כזו שמביאה עמה ייסורים בלתי-נסבלים ולעיתים גם התאבדות.
אני ברת-מזל שלא נפטרתי ממחלתי, ברת-מזל שקיבלתי את הטיפול הרפואי האפשרי הטוב ביותר, וברת-מזל שיש לי את החברים, העמיתים והמשפחה שיש לי
".
(קיי רדפילד ג'יימיסון, 1995)

מהם התסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית?

הפרעה דו-קוטבית גורמת לתנודות חריפות במצבי-הרוח, ממצב מאוד מרומם או נרגז ועצבני למצב עצוב ותחושת חוסר-תקווה, לחילופין, לעיתים עם מצבי-רוח רגילים ביניהם. שינויים חריפים באנרגיה ובהתנהגות מתרחשים יד-ביד עם שינויים אלה במצבי-הרוח. משך הזמן של מצבי-הרוח הטובים או הרעים נקרא אפיזודה של מניה או דפרסיה.

סימנים ותסמינים לאפיזודה של מאניה כוללים:
• מרץ מוגבר, פעלתנות וחוסר-מנוחה
• מצב-רוח טוב בהגזמה, אופוריה
• רגזנות יתר ואי-שקט
• מחשבות מתרוצצות ודיבור מאוד מהיר, קפיצה מרעיון אחד למשנהו
• חוסר ריכוז
• צורך במעט מאוד שינה
• אמונה לא מציאותית בכוחות או יכולות של החולה עצמו
• שיפוט לקוי
• בולמוס בזבוז
• התנהגות שונה מהרגיל לפרק זמן מתמשך
• דחף מיני מוגבר
• שימוש בסמים, בעיקר קוקאין, אלכוהול וכדורי שינה
• התנהגות פרובוקטיבית, מתפרצת. או תוקפנית
• הכחשה שמשהו לא בסדר

אפיזודה של מאניה מוגדרת אם קיים מצב-רוח מרומם ביחד עם שלושה או יותר מהתסמינים האחרים הנ"ל במשך רוב היום, כמעט בכל יום, למשך שבוע או יותר. אם מצב-הרוח הוא רגזני, צריכים להופיע ארבעה תסמינים נוספים.

סימנים ותסמינים של אפיזודה של דיכאון כוללים:
• מצב-רוח מתמשך של עצבות, חרדה, או ריקנות
• תחושות של חוסר-תקווה או פסימיות
• תחושות אשמה, חוסר-חשיבות או חוסר-אונים
• אבדן התעניינות או הנאה בפעילויות שהחולה נהנה מהן קודם, כולל מין
• ירידה באנרגיה, תחושת עייפות או תחושה של האטה מוטורית
• קושי להתרכז, לזכור, לקבל החלטות
• חוסר-מנוחה או עצבנות
• שינה מרובה או חוסר-שינה
• שינוי בתיאבון ו/או שינוי בלתי-רצוני במשקל
• כאב כרוני או תסמין גופני אחר שלא נגרם ממחלה פיזית או מפציעה
• מחשבות על מוות או התאבדות או ביצוע ניסיונות התאבדות

אפיזודה של דיכאון מאובחנת אם חמישה או יותר מהתסמינים נמשכים רוב היום, כמעט כל יום, למשך שבועיים או יותר.

דרגה מתונה של מאניה נקראת היפומאניה. היפומאניה יכולה לגרום הרגשה טובה למי שחווה אותה, ואפילו להיות משוייכת לתפקוד טוב וליעילות מוגברת. לכן, אפילו כשבני משפחה וחברים לומדים לזהות את התנודות במצבי-הרוח כהפרעה דו-קוטבית אפשרית, החולה עשוי להכחיש שמשהו לא בסדר. בלי טיפול מתאים, היפומאניה יכולה להפוך למאניה חמורה אצל חלק מהאנשים או להפוך לדפרסיה.

אפיזודות חריפות של מאניה יכולות לכלול תסמינים של פסיכוזה (או תסמינים פסיכוטיים). תסמינים פסיכוטיים כוללים הזיות (של שמיעה, ראיה, או הרגשה בנוכחות של מישהו שלא נמצא שם) ומחשבות שווא (אמונות מוטעות אשר אינן מושפעות ממחשבה הגיוניות או שלא מוסברות ע"י רעיונות תרבותיים רגילים ושלא ניתן לשכנע שאינן נכונות). תסמינים פסיכוטיים בהפרעה דו קוטבית נוטים להתאים למצב-הרוח. לדוגמא, מחשבות שווא של גדוּלה, כמו להאמין שהחולה הנו ראש הממשלה או שיש לו כוחות מיוחדים או הון עתק, עלולות להתרחש במהלך מאניה. בדומה, מחשבות שווא לגבי אשמה או חוסר-ערך, כמו שהחולה יאמין שהוא פשט רגל ועני, או ביצע פשע נורא, עלולים להתרחש במהלך דפרסיה. אנשים עם הפרעה דו-קוטבית שיש להם את התסמינים האלה לעיתים מאובחנים בטעות כחולי סכיזופרניה, שהינה מחלה נפשית חמורה נוספת.

יכול לעזור לנו להסתכל על מצבי-הרוח כספקטרום או כעל טווח רציף. בקצה אחד דיכאון, מעליו יש דיכאון מתון – אז יש מצב-רוח ירוד, שאנשים לפעמים קוראים "בלוז" כשהוא קצר-טווח, אבל הוא נקרא "דיסטימיה" כשזה מצב כרוני – אח"כ יש מצב-רוח רגיל או מאוזן, מעליו יש היפומאניה (מאניה מתונה עד בינונית), ואח"כ מאניה חמורה. בהפרעה דו קוטבית התנודות הן בין שני המצבים הקיצוניים של דיכאון ומאניה או היפומניה. בתקופות שבין האפיזודות יתכנו כל שאר מצבי הרוח. תקופות אלה יכולות להימשך גם שנים.

אצל חלק מהאנשים, תסמינים למאניה ולדיכאון יכולים להתרחש ביחד, במה שנקרא מצב דו-קוטבי מעורב. תסמינים למצב מעורב לעיתים כוללים חרדה, שינה בעייתית, שינויים בתיאבון, פסיכוזה, ומחשבות אובדניות. החולה יכול לחוות מצב-רוח מאוד ירוד וחסר-תקווה, ובאותה עת להרגיש נמרץ מאוד.

* מאמר זה תורגם מפרסום רשמי של מחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות האמריקאי והותאם לעברית ולהוויה הישראלית.    ניתן למצוא רשימה ביבליוגרפית מלאה באתר האמריקאי. 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן