איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

הפרעת דחק פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD ) היא הפרעה השייכת לקבוצת הפרעות החרדה, ואשר מתפרצת בעקבות אירוע טראומטי ספציפי. אירוע טראומטי או ספציפי זה יכול להיות ברמות אִיוּם שונות –  החל מפריצה או תאונה קלה, וכלה בהתרסקות מטוס, שבי או פיגוע. עם זאת, נראה כי סוגים מסוימים של טראומות (למשל התעללות מסוגים שונים, או חשיפה לקרב ( קשורים בצורה חזקה יותר להתפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית. חשוב לציין כי הפרעת זו יכולה להיווצר גם בעקבות חשיפה משנית לאירוע טראומטי, כמו למשל צפייה באירוע שקורה לאדם אחר.

התגובה לאירוע טראומטי בזמן התרחשותו היא לרוב חוסר אונים או פחד קיצוני – וזו כמובן תגובה הגיונית והולמת של הגוף והנפש. אלא שבמקרים מסוימים התגובה הזו מתקבעת וממשיכה גם לאחר סיום האירוע, ויוצרת תסמונת פוסט-טראומטית.

הערכות לגבי מדגמים באוכלוסייה הכללית מראות כי הפרעת דחק פוסט טראומטית היא הפרעה שהיקפה נרחב יחסית – ושכיחותה נעה בין 8%-9% . התופעה נפוצה בקרב נשים פי שניים מאשר בקרב גברים. באופן טבעי, קיים הבדל בין הגורמים הנפוצים להפרעה אצל נשים (פעמים רבות תקיפות או אונס), לבין הגורמים המקבילים אצל גברים (במקרים רבים – אירועים הקשורים לקרב ולמלחמה),

להפרעה יש מספר מרכיבים, אשר מתכנסים לשלוש קבוצות מרכזיות של תסמינים:

חודרנות

תסמינים חודרניים, שפולשים לתוך התודעה ללא יכולת לשלוט בהם, ויוצרים שחזור של החוויה הטראומטית. כלומר, לעיתים אנשים שחוו טראומה מריחים, חושבים, ורואים בדמיונםאת מה       שהרגישו בזמן האירוע. תחושת הסכנה והאימה מציפה אותם מחדש, והם עשויים לחוש פאניקה, רצון להימלט וזעם כלפי עצמם וכלפי אחרים. תחושות כאלו, המכונות "פלאשבקים", מטרידות מאוד ומקשות על הנפגע להתרכז או לישון ופוגעות באיכות חייו ויכולת התפקוד שלו.

הימנעות

מתוך רצון להימנע מתסמינים חודרניים, עשוי אדם הסובל מפוסט טראומה להימנע ממקומות, זיכרונות ואנשים העשויים להזכיר לו את הטראומה. הימנעותו של הנפגע עשויה לשרת אותו בהצלחה בטווח הקצר, אך לאורך זמן ההימנעות מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו. נוסף על כך, השימוש התכוף בהימנעות מעיד על כך שההיבט החודרני של הטראומה עדיין קיים, ובמוקדם או במאוחר הוא ישוב ויפרוץ החוצה בדמותם של התסמינים החודרניים.

עוררות יתר

החוויה הטראומטית פוגעת בתחושה שיש סדר בעולם, ושקיים קשר בין מעשה ותוצאה.  הנפגעים חשים חסרי אונים מול סכנות מאיימות העשויות להתרחש כל רגע ללא אזהרה. הם חשים שעליהם להיות מוכנים לקראת כל סכנה ועל כן דרוכים פיזיולוגית ורגשית בכל שעות היממה.

ניתן לאבחן הפרעת דחק פוסט טראומטית רק חודש לאחר האירוע הטראומטי.

תסמינים של פוסט- טראומה המופיעים בתקופה הראשונית לאחר האירוע עשויים להיחשב נורמאלים, או לקבל הגדרה של "הפרעת דחק אקוטית". רק כשהתסמינים נמשכים תקופה העולה על חודש ימים, יינתן אבחון של הפרעת דחק פוסט טראומטית- PTSD. כמו כן, התסמינים עשויים לפרוץ רק זמן רב לאחר האירוע הטראומטי.

נראה כי סוגי טראומות מסוימים משפיעים יותר מאחרים על הופעתן, תדירותן ועוצמתן של מחשבות אובדניות. כך, לדוגמא, אנשים שנחשפו לקרב נמצאים בסיכון גבוה להתנהגות אובדנית, וכך גם אנשים הסובלים מפוסט טראומה הנובעת מהתעללות בין-אישית. מחקרים רבים מאד מדווחים כי אצל אנשים המדווחים על התעללות בילדות, אבחנה נלווית של PTSD היא המנבא החזק ביותר לניסיונות אובדניים.

שני מאורעות שכיחים הגורמים להפרעת דחק פוסט-טראומטית הם תקיפה מינית והלם קרב.

הפרעת דחק פוסט טראומטית בעקבות תקיפה מינית

תקיפה מינית היא כל התנהגות ו/או מעשה מיני הנכפה על אישה, גבר או ילד ללא הסכמתם. תקיפה מינית בהגדרתה כוללת פגיעות שונות כמו הטרדות מילוליות, הצקות על רקע מיני, הטרדה מינית, אונס, מעשה סדום, גילוי עריות, אונס קבוצתי, ניסיון אונס והשגת מין בכוח פיזי או אחר. להגדרות המשפטיות המלאות לסוגי התקיפה המינית המצויים בחוק. זהו חוק העונשין, תשל"ז-1977.

הסטטיסטיקה מראה שאחת מכל שלוש נשים תותקף במהלך חייה, ואחד מ-7 ילדים הינו (או היה) קורבן לתקיפה על רקע מיני. רוב הפגיעות המיניות מתרחשות על ידי אדם שמוכר לנפגעת, ופעמים רבות מדובר בבן משפחה (גילוי עריות) או אדם קרוב. תקיפה מינית מתקיימת בכל סוגי האוכלוסייה ובכל הגילאים.

לחוויות טראומטיות יש השלכות רבות, מתמשכות ומגוונות, התלויות בחומרת הפגיעה, בגיל הנפגעת, ובמשך הזמן שהייתה נתונה האישה, הילד או הילדה תחת הפגיעה. חמורות במיוחד ההשלכות של טראומה הנובעת מגילוי עריות. זוהי טראומה המעמתת את הילד עם מצב של חוסר ישע ואימה המתקיימים בתוך מערכת יחסים אינטימית בין הילד לקרוב הפוגע. חווית הבגידה הנובעת מהניצול של המשפחה ומהתעלמות הקהילה, שתפקידם להגן על הילד, משפיעה על עצם הווייתם של הילדים הנפגעים, ומהדהדת במהלך כל חייהם.

לעיתים, ילד הנפגע מגילוי עריות מתקשה להכיל את הפיצול בין מציאות נורמאלית לכאורה, לבין המציאות של ההתעללות המוכחשת. בכדי לעמוד בדרישות המשפחה להסתרת הפגיעה, וגם בכדי לשמר את דמויות ההורים המופנמות כדמויות מיטיבות, מפעיל הילד מנגנונים שונים של ניתוק (דיסוציאציה). הניתוק הוא מנגנון הגנה היוצר פיצול (בזיכרון, בחשיבה, ברגש, ובחישה), המתאפיין בהפרעות זיכרון, נתק מהעצמי ומהגוף, כניסה ספונטנית לטראנס, ותחושה של אובדן זמן.

שמירת סוד מהווה חלק אינטגראלי מהפגיעה המינית, ולעיתים היא שמאפשרת לה להימשך.תחושת האשם המלווה לרוב את הנפגעת מונעת ממנה לשתף ומעמיקה את תחושת הבדידות. לעיתים קרובות נפגעת תקיפה מינית לא תתלונן כדי לא לערער את הסביבה הקרובה או מחשש שלא יאמינו לה. לתגובת הסביבה בעת חשיפת הפגיעה יש ערך רב בתהליך הריפוי וההחלמה של נפגעות. בזכות ההכרה בחשיבות התמיכה הנפשית והחברתית יש כיום אפשריות לקבלת טיפול נפשי מסובסד.

הפרעת דחק פוסט טראומטית – הלם קרב

הלם קרב הוא השם העממי שניתן להפרעת דחק פוסט טראומטית שמתפתחת במצבי מלחמה. כיום מכנים 'הלם קרב' גם הפרעת דחק פוסט טראומטית שהתפתחה אצל אנשים שאינם חיילים ולא נמצאו בשדה הקרב בזמן התרחשות האירוע הטראומטי, אלא גם כאלו שחוו טראומה בעקבות פיגוע או צפייה בפיגוע.

כ 10%-15% מנפגעי מלחמה לוקים בהלם קרב, ובישראל מוכרים כיום כ-4,000 נפגעים.

התסמינים של הלומי קרב מוגדרים כאותם תסמינים שמאפיינים את הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית, אם כי בקרב הנפגעים ניתן לראות יותר תשישות ועצבנות והקצנה של התבודדות וסגירות.

בישראל, משרד הביטחון הוא אשר מספק את הטיפול בנפגעי הלם קרב במרכזים ובמרפאות המתמחים בכך.

טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

חלק מהתסמינים של נפגעי הפרעת דחק פוסט טראומטית מהווים ניסיון להתארגן מול מציאות מאיימת ולהשיג כמה שיותר שליטה בעולם שנחווה מסוכן ובלתי ניתן לצפייה מראש. קשה לנפגעות ונפגעי טראומה  לפתח אמון וקרבה עם אדם זר והם מתקשים להאמין שמישהו יוכל להבין, ולהיות שותף לחוויותיהם. חווית הניכור הנובעת מתחושת האשמה ממנה סובלים רבים מנפגעי הטראומה מקשה עליהם לתת אמון ולבטוח ביכולותיהם המקצועיות והאישיות של המטפלים.

התסמונת הפוסט טראומטית היא רבת-פנים והשפעתה עשויה לכלול מרכיבים אישיים, בין אישיים וחברתיים. הנפגעים נבדלים אלה מאלה בסוג התסמינים שלהם ובעוצמתם, ולכן דרושה הערכה מקצועית שתמפה את הצרכים של הנפגע ותסייע להפנות אותו לסוג הטיפול המתאים לו. מומלץ לאדם הסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית לקבל טיפול מקצועי מתאים, עם זאת ברור שתהליך זה אינו כה פשוט. נפגעים רבים, ואנשים בכלל, אינם ששים להגיע לטיפול נפשי מקצועי, זאת משום שטיפול נפשי עדיין נושא עימו סטיגמה חברתית שלילית וכן עלותו הכספית גבוהה. עם זאת, בהעדר טיפול נכון ומודעות , עשויים התסמינים להוביל לקשיים נוספים, לריחוק ולניכור מתומכים אפשריים, ולהתרחקות מהקהילה, שתמיכתה חשובה לתהליך ההחלמה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן