דכאון עמוק,
תסמונת לחץ פוסט-טראומטי,
הפרעת חרדה כללית,
אובססיה כפייתית
אי-תפקוד פסיכוסקסואלי.

נמצא שתופעות האופייניות לאנשים בדכאון, כמו עייפות כרונית, אי-יכולת להיענות לאתגרים, פסימיות, האשמה עצמית ורגשות אשמה, וכן שתופעות האופייניות למצבי טראומה כמו בלבול, הלם, פחד, חוסר אונים, דאגה, ודימוי עצמי שלילי – מופיעות גם אצל נשים הסובלות מאלימות. תופעות אלה מסבירות במידה רבה התנהגויות שנצפו אצל נשים מוכות, שהחוקרים לא ידעו להסביר אותן קודם לכן: דיסוציאציה, אובדן זכרון, הפרעות פסיכוסומאטיות, תחושות של חוסר ערך. תופעות אלה מייצגות נסיונות שלא עלו יפה להתמודד עם סיטואציות של קושי ודיכוי.

Vissing, Straus & Sweet (1989, אצל Tolman, 1992, עמ' 292) מצאו קשר חיובי בין תוקפנות מילולית של הבעל לבין דכאון אצל האשה. ככל שגדלה מידת התוקפנות המילולית של הבעל, גדלים סיכוייה של האשה ללקות בדכאון. Miller (1995, עמ' 24) מתארת את הדינמיקה של האלימות הרגשית (Emotional Abuse):

"מניפולציה של היחסים באופן שאין זה משנה עד כמה האשה מתאמצת, חוסר יכולתה לרצות את בעלה אינו נתפס על ידו כתוצאה של דרישותיו הבלתי-סבירות, אלא כתוצאה של חסרונותיה וכשלונותיה. השגיאות שהיא עושה מנופחות מחוץ לכל פרופורציה ומסתכמות בכך שהבעל משיג את מבוקשו: שליטה מוחלטת באשתו" (תרגום שלי – ע.ש.).

האלימות הרגשית לובשת צורות שונות אך מטרתה אחת: שליטה המחבלת בכבוד העצמי ובתחושת הערך העצמי של האשה. פעמים רבות קורה שהאשה אינה מבחינה כי הביקורת הקבועה וכינויי הגנאי מסמנים בעיה. אשה העובדת מחוץ לביתה מוצאת נחמה זמנית בהערכה לה היא זוכה מהממונים ומחבריה לעבודה. עקרת הבית מוצאת הפוגה בשעות שבעלה יוצא לעבודתו. הפגיעה הרגשית נחווית בכל פעם מחדש, אפילו לפני שהבעל חוזר לביתו. עצם הזכרון ותחושת הפחד מכאיבים. הבית נתפס כמקום חסר-שמחה ומלא מתח. האלימות הרגשית, המתחילה מהשפלה חוזרת ונשנית של האשה, גורמת לטראומה רגשית. אף כי אין היא ניזוקה באופן פיסי, היא מאבדת את האמון בעצמה ואת הכבוד העצמי ונותרת, למעשה, מרוקנת מעצמיותה. היא מעבירה את השליטה על חייה לגבר המדכא אותה ונעשית חסרת-אונים.

Miller M.S סבורה שחבלה שנגרמה כתוצאה מאלימות פסיכולוגית קשה הרבה יותר לטיפול וריפוי מחבלות פיסיות. חבלה פיסית מעוררת רגשות של פחד וכעס שהאשה מסוגלת לזהות, להגדיר ולהתמודד איתם בעזרת איש מקצוע. אלימות פסיכולוגית, לעומת זאת, מערערת את הבטחון והאמון בסדרי העולם והחברה האנושית אליהם הורגלה, כך שהאשה נותרת ללא משענת פנימית וחיצונית. האשה מגיעה למצב שהוא ההיפך הגמור ממה שאליס מילר, בספרה "הדרמה של הילד מחונן", מתארת כמצב של בריאות נפשית:

"הרגשה עצמית בריאה פירושה ודאות נטולת ספק כלשהו כי הרגשות שחשים והמשאלות העולות בקרבו של האדם שייכים לעצמיותו… בגישה ישירה ומובנת מאליה זו אל רגשותיו ואל משאלותיו מוצא האדם את חוסנו ואת כבודו העצמי… לא זו בלבד שידוע לו מה שאין הוא רוצה, אלא שברור לו גם מה הוא כן רוצה והוא מסוגל לבטא זאת מבלי שיהא תלוי באהבתו או בשנאתו של הזולת… יכולנו לדבר כאן על חירות פנימית או על חיוניות".

בהסתמך על אליס מילר, קובעת M.S.Miller (שם) שהאלימות הפסיכולוגית מתבטאת בכך שהמתעלל יוצר תנאים וסביבה (מיזנסצינה) המכחיש מלכתחילה את חוויותיה האותנטיות, את מחשבותיה ואת רגשותיה של האשה-הקורבן. כאשר נאמר לאדם מה עליו לחשוב, ממיתים את רוחו וגרוע מזה המצב כאשר אומרים לו מה עליו להרגיש. כשאומרים לאדם שעליו להרגיש מאושר, בעוד הוא אומלל, מאיימים על שפיותו והוא מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר אתו. הוא מאבד את הקשר עם מחשבותיו ורגשותיו ומאבד אוריינטציה ביחס לעולם הסובב אותו. השגעון הופך למפלט מפני משהו שאדם שפוי אינו יכול לשאת אותו.

קיימות צורות ודרגות שונות של אלימות פסיכולוגית:

אחת הצורות היא התנהגות מאיימת, שפת גוף שמשדרת כעס ומעוררת אצל האדם הנחשף אליה ציפיה להתפרצות זעם ולמעשים אלימים.

צורה נוספת היא אלימות מילולית, המתבטאת בפגיעה ברגשות, על ידי אמירת מילים גסות, קללות, כינויי גנאי, ביטויי לעג המיועדים להשפיל ולבייש.

צורה אחרת של אלימות פסיכולוגית המצויה על גבול האלימות הפיסית היא התנהגות מילולית שמכוונת לשלוט בצורת הלבוש, בהתנהגות ובאופן הדיבור של הזולת. התנהגות המלגלגת על המשפחה, החברים והידידים של בת הזוג וניתוקה ובידודה מהרשת החברתית התומכת שלה. שליטה בסדר יומה, הוצאותיה הכספיות, שיחותיה הטלפוניות. ביטויי לעג ובוז כלפי האופן בו מנהלת האשה את משק הבית, מטפלת ומחנכת את הילדים. שימוש בכינויי גנאי, עזיבת הבית לתקופות לא ידועות, פגיעות בחיות מחמד, צעקות, האשמות, ניתוק מחברים, יצירת תחושה של אפסיות.

חשוב להדגיש כי התעללות נפשית איננה התפרצות זעם מקרית, אלא התנהגות שיטתית בעלת דפוסים ספציפיים שנועדו להשיג שליטה על האדם האחר.

אחת התופעות האופייניות להתעללות בכלל והתעללות נפשית היא ההסלמה. בדרך כלל קשה לקורבן לזהות את הרגע או האירוע שבו נהיה מודע לעובדת ההתעללות בו. זהו תהליך איטי ומדורג ומי שמצוי בתוכו חסר את הפרספקטיבה הדרושה כדי להבחין שמה שמתרחש היא הוא התעללות. בייחוד הדבר כך באשר להתעללות הנפשית, שקל יחסית לראותה כאוסף אירועים שאין ביניהם קשר. מדובר באקלים של דיכוי היוזמה, של התקפה על כל רעיון או פעולה שיש בהם מן המקוריות והיצירתיות.

קורבן ההתעללות הנפשית יכול להגיב בכניעה או בהתנגדות. הכניעה אינה מביאה הקלה, מפני שהמתעלל מוצא דרכים חדשות לבקרים להצר יותר ויותר את מרחב המחיה של קורבנו, לבודד אותו ולגרום לו לאובדן עשתונות בתנאים של אי-יציבות פסיכולוגית. הקורבן, שחשב כי "למד" את יריבו במידה המאפשרת חיזוי התנהגויותיו נוכח בכל פעם מחדש כי מה שלמד אתמול אינו תקף היום וכי הציפיות והדרישות השתנו. המתעלל זקוק בכל פעם להוכחה חדשה של מידת שליטתו בקורבן והוא ממציא, על כן, בכל פעם מיזנסצינה חדשה על מנת לממש את כוחו. אם הקורבן מגלה התנגדות, ההתעללות נעשית חמורה עוד יותר. המתעלל אינו בוחל בשום דרך במאמץ להכניע את קורבנו. במקרה של בעל ואשה, ישתמש הבעל בידידיה, משפחתה וילדיה כדי לפגוע היכן שהכי כואב.

התעללות רגשית יכולה להיות מפחידה לא פחות מהתעללות פיסית. תקופות של רגיעה וחמימות המתחלפות לסירוגין עם תקופות של השפלה והתעללות מטלטלות את האשה בין ייאוש לתקווה וגורמות לה להיכנע לשליטת בעלה בתקוה לשמר את תקופת החסד.

ההתעללות הנפשית לובשת צורות כה מעודנות וסמויות מן העין עד כי הנשים עצמן וכן חוקרי האלימות, המשטרה ואנשי המקצועות הטיפוליים מתקשים להכיר בהן ולהתמודד עמהן. הקורבנות של האלימות הנפשית הינם בבחינת "מתים מהלכים". התעללות נפשית הורסת את קורבנותיה רגשית, פסיכולוגית, חברתית ולעתים קרובות גם כלכלית.

עוצמה: התנהגות שלילית, למרות היותה נדירה, יכולה להיות מאד פוגענית בגלל עוצמתה.
תדירות: התנהגויות פוגעניות קלות החוזרות על עצמן עלולות לגרום נזק בגלל האפקט המצטבר שלהן.
כוונה: Tolman מציין, בעקבות Straus et al. (1989), שהחוקרים חלוקים ביניהם בשאלה באיזו מידה ניתן להשתמש בכוונה כפרמטר בהערכה של אלימות פסיכולוגית. הטענה היא שקשה מאוד להעריך כוונה. בני זוג מתארים אותם אירועים באופנים שונים ובדרך כלל אינם מסכימים ביניהם בשאלת
הכוונה. לכן סבור Tolman שעדיף להעריך את הנזק שנגרם בפועל, ללא קשר לכוונה.
הדדיות: כאשר קיים דפוס יחסים פוגעני, קיימת תמיד מידה מסוימת של פוגענות הדדית. בן הזוג הדומיננטי יטען בדרך כלל שהתנהגות מתגרה מצד בן הזוג גרמה להתפרצותו. Tolman מציע לבחון את חלוקת הכוח בין בני הזוג כדרך להעריך את המידה בה יכול כל אחד מהם לפגוע בזולתו. למרות שקיימים גם מצבים אחרים, יתברר, בדרך כלל, שבידי הגבר מצוי יותר כוח כלכלי, חברתי ופיסי מאשר בידי בת זוגו ועל כן מותר להניח שיש לו יותר אחריות לאלימות ביחסים.

כשאנו רוצים לזהות ולהעריך אלימות פסיכולוגית, אומר Tolman (שם) עלינו לזכור שהקטגוריות שהוצעו (כגון: הטלת פחד, בידוד, מניעת גישה למשאבים, אלימות מילולית, השפלה, ביקורת, זלזול ולעג, תביעת שירותים בבית, דרישה ליחסי מין בזמן או באופן לא רצוי לבת הזוג, ערעור האמון ותחושת הערך העצמי, האשמות, הכחשות מעשים או כוונות, ועוד ועוד) אינן מתקיימות במציאות באופן נפרד ונבדל זו מזו. יש ביניהן חפיפה ואינטראקציה רבה. התנהגות אלימה מסוימת יכולה לגרום ליותר מנזק ספציפי אחד. אלימות מילולית בנוכחות אנשים אחרים, מלבד ההשפלה שיש בה, עלולה להוביל להסתגרות חברתית של הקורבן מחשש לפגיעות נוספות, ובו בזמן להטיל פחד מאלימות פיסית שאולי תבוא בעקבותיה. למרות חוסר דיוקן המדעי, סבור Tolman שקטגוריות אלה עשויות לשמש אנשי מקצוע כמדריך כללי לזיהוי ואיתור דפוסים של אלימות פסיכולוגית ביחסים זוגיים, משפחתיים וביחסים חברתיים בכלל.

Tolman מציע קטגוריה נוספת: השפלה פיסית של בת הזוג, שאיננה מכות ואולי אף אינה דורשת הפעלת כוח פיסי מצד הבעל, אלא שהאימה שהוא מטיל גורמת לבת הזוג לעשות דברים המשפילים אותה, כגון קיום יחסי מין בפני אנשים אחרים ואפילו ילדיה, אכילה מקערה שעל הרצפה, או בקשת אוכל או רשות לגשת לשירותים. קטגוריה אחרת היא תפיסה נוקשה של תפקידי המינים מצד אחד מבני הזוג, שגורמת לבן הזוג האחר לחוש כילד או כמשרת. למשל: דרישה למילוי עבודות הבית בדרך מסוימת ובה בלבד, דרישה לדיווח מדויק של לוח הזמנים שנדרש לביצוע כל אחת מעבודות הבית או דרישה לדיווח מפורט, חד-צדדי כמובן, על הוצאות כספיות או שיחות טלפון וכו'. פיקוח על שעות הפנאי ועל אופן ביצועה של עבודה מסוימת, תביעה לשירותים מסוימים, כולל מין, בזמן ובאופן שאינו מתאים לבן הזוג ועוד. אחד מסוגי האלימות הפסיכולוגית הגרועים ביותר הוא כאשר בן זוג מנסה לשכנע את שותפתו שהיא אכן לא-שפויה. כדוגמא מהספרות מביא טולמן את "אילוף הסוררת" של שייקספיר, מחזה הנחשב כקומדיה ואולם ניתן בהחלט לראות בו תהליך השתלטות של בעל על אשתו בדרך של אלימות פסיכולוגית, על-ידי ערעור בטחונה בתפיסתה הנכונה את המציאות.

מניעת התנהגויות תומכות וחיוביות המצופות על-ידי בן הזוג מתוקף היחסים הזוגיים ניתן לסווג כאלימות פסיכולוגית פאסיבית. הכוונה למשל למצב שבו נוטש בן הזוג את היחסים לתקופות ממושכות ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, או שתיקה מתמשכת והמנעות משיחה, תשובות לשאלות ואינטראציה מילולית טבעית. חוסר רגישות ואי-מתן תשומת לב לצרכים רגשיים ומיניים של בן הזוג. אי-מתן אמון ואי-שיתוף בן הזוג בהיבטים ובקשיים שונים שמתעוררים מחוץ לזוגיות. מניעת ליווי לאירועים משפחתיים וחברתיים. אי-הערכה של מאמציו, השגיו ותחומי התעניינותו של בן הזוג. כללית ניתן לדבר על רצף שבין גרימת נזק פסיכולוגי גלוי לבין מניעה פאסיבית של סוגי תמיכות שבן/בת הזוג מצפה להן מתוקף היחסים.

הטראומה הגלויה לעין של אלימות פיסית מאפילה תכופות על נזקי האלימות הפסיכולוגית הנלווית אליה ועלולה להוביל לטעויות טיפוליות. למשל, האלימות הפיסית עשויה להיעלם מיחסיו של זוג בעקבות טיפול, בעוד שהאלימות הפסיכולוגית, הסמויה יותר, עלולה להימשך ואף להחמיר. מטפלים צריכים להיות ערים לסכנה זו, לעשות הערכה של דרגת האלימות הפסיכולוגית הקיימת ביחסים ולהבהיר לבני הזוג שהמטפל מתייחס בטיפול לכל טווח ההתנהגויות האלימות, וכי אלימות פסיכולוגית אינה פחות מזיקה מאלימות פיסית. הערכה ואבחון של סוגי ההתנהגויות האלימות צריכה להדריך את המטפל בקביעת מטרות ההתערבות, ובבחירת אסטרטגיות שונות לטיפול בסוגי האלימות השונים.

אחד הכלים השימושיים ביותר במחקרי אלימות ובהערכה ומדידה של אלימות לצורכי התערבות טיפולית
הנו ה-Conflict Tactics Scale (CTS), שהוצע על-ידי Straus (1979) (Tolman, 1992 עמ' 300).
הסולם מתייחס בעיקר לצורות שונות של אלימות פיסית, אך הוא מכיל גם מספר מוגבל של פריטים המתייחסים לאלימות פסיכולוגית. 6 פריטים בסולם נועדו לזהות מצבים של תוקפנות מילולית וסימבולית:

* קללות ועלבונות
* שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח
* יציאה כעס מהבית
* עשיית מעשה בכוונה להכעיס
* איום במכות, השלכת חפצים על בן/בת הזוג
* הרס חפצים בבית

בעקבות Straus הלכו חוקרים אחרים ועדכנו את ההבחנות והוסיפו פריטים נוספים לסולם. Tolman סבור שהסולם הנ"ל, ככלי מחקר, לא עבר די בדיקות של תוקף ומהימנות. אף על פי כן יכול הסולם לשמש אנשי מקצוע ככלי לסריקת ואיתור קיומה של אלימות פיסית ופסיכולוגית ביחסים זוגיים ובמשפחות.

כלי אחר שיכול לשמש לזיהוי אלימות בין זוגות, ISA) Index of Spouse Abuse) הוצע על-ידי
Mcintosh & Hudson, 1981 (Tolman, שם). האינדקס מכיל מיפרט רחב יותר מה-CTS בתחום האלימות הפסיכולוגית ומאפשר לא רק לזהות את עצם קיומה של אלימות כזו ביחסים, אלא גם את האופנים הספציפיים שבהם היא באה לידי ביטוי. יתרונו של הסולם שהוא מאפשר להבחין בין נשים מוכות לנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית על אף שאינן מוכות.

ה-ISA בנוי כשאלון לדיווח אישי, מיועד למילוי על ידי הנשים עצמן. חסרונו של כלי זה שאינו מכיל שאלון מקביל עבור גברים.

עוד כלי שעובד על ידי Tolman עצמו ב-1989 (שם) הוא ה-PMWI: Psychological Maltreatment of Women. הכלי מכיל 58 פריטים, כלומר הוא מעודן יותר משני הכלים האחרים ויש לו היתרון שהוא מובנה לנשים ולגברים במקביל. השאלון בודק את שכיחותן של התנהגויות הנושאות אופי של אלימות פסיכולוגית. תת-סולמות שנגזרו מהשאלון הנ"ל, האחד מודד רמות של שליטה ובידוד והשני נועד למדידת אלימות מילולית ואלימות רגשית, עברו מבחני תוקף ומהימנות ונמצאו יעילים לצורך הבחנה בין נשים מוכות לנשים שאינן מוכות אך סובלות מאלימות פסיכולוגית.

כלי מומלץ לעבודה עם גברים אלימים, הן פיסית והן פסיכולוגית, הוא יומן אירועים שבו רושם הגבר
את כל האירועים הקריטיים. החוקרים Tolman), שם, עמ' 301) המדווחים על שימוש בכלי זה מצביעים על כך שגברים נוטים, בתחילת הטיפול, להמעיט בערכן של התנהגויותיהם האלימות ואילו היומן מאפשר מעקב והערכה מחדש של ההתנהגויות כחלק מהתהליך הטיפולי וכן הוא מספק אינפורמציה על מה שקדם לאירוע האלים ועל תוצאותיו המיידיות. החוקרים ממליצים שגם בנות זוגם של הגברים תנהלנה יומנים מקבילים כאלה, ודיווחיהן משמשים לצורכי ביקורת על מידת הדיוק שבדיווחי הגברים ומספקים תוספת מידע למטפלים.

Broderick 1980 (Tolman, שם) מציע כלי למעקב אחר יחסים זוגיים: CMA: Daily Checklist of Marital Activities. הכלי מכיל רשימה של 109 פריטים והזוגות מתבקשים לסמן מדי יום אילו מההתנהגויות הרשומות התרחשו במהלך אותו יום ולציין לגבי כל התנהגות אם היתה נעימה או בלתי-נעימה להם. 54 ההתנהגויות השליליות שברשימה, בייחוד אם הן מכוונות אל בן/בת הזוג, עשויות, לדעת Tolman, לסייע למטפל לבדוק אם קיימת אלימות פסיכולוגית בין בני הזוג. הוא אף ממליץ כי בשל מורכבות הנושא והקושי לאשש ממצאים הנוגעים לאלימות פסיכולוגית, ישתמשו מטפלים, בנוסף ליומן המעקב, בשאלונים אחרים ובראיונות לצורך תמיכה בממצאים ולקבלת מידע נוסף.

בנסיון לעקוף את הקושי לקיים תצפיות ישירות על זוגות, מציעים החוקרים Weiss & Hops, Wills, Patterson1972 (Tolman, שם) סולם להערכת האינטראקציה בין זוגות נשואים:MICS: Marital Interaction Coding System. סולם זה מכיל מספר קטגוריות הנוגעות לאלימות פסיכולוגית, כגון הפחתה בערך בת/בן הזוג, הסתגרות והתעלמות מביקורת. חסרונו של הסולם בכך שהוא מאפשר רק מיפוי של התנהגויות נקודתיות שניתן לצפות בהן במסגרת מפגש קצר ואינו סוקר את מלוא טווח ההתנהגויות שניתן לראותן כאלימות פסיכולוגית. למרות זאת, סבור Tolman שהכלי מאפשר לפחות להבחין בין זוגות שקיימת ביניהם אלימות פסיכולוגית לבין זוגות שהתופעות הללו לא קיימות ביחסיהם. כן מאפשר הכלי למיין את הזוגות האלימים ולהבחין בין זוגות הסובלים מאלימות פיסית, לבין זוגות שאלימותם מילולית בעיקרה.