האישפוז בעקבות מחלות פסיכיאטריות עבר שינויים מרחיקי לכת במהלך שלושים השנים האחרונות. באמצע המאה הקודמת עמדו לרשותם של חולי-הנפש שתי אפשרויות טיפוליות: טיפול במרפאה פרטית של פסיכיאטר, או בית-חולים למחלות-נפש. לגבי אלו שנכנסו לבית- החולים, המאושפזים נשארו שם לרוב למשך חודשים ארוכים ואף שנים. בית-החולים, שהופעל בדרך כלל ע"י המדינה, הציע הגנה מפני הלחצים של החיים, דבר שהיה רצוי במיוחד אצל החולים הקשים. כמו כן הציע בית-החולים הגנה מפני פגיעה-עצמית. אבל מבחינה טיפולית לא היה לבית-החולים הרבה מה להציע. השימוש בתרופות לטיפול נפשי היה בחיתוליו.
כיום עומדות בפני חולי-הנפש אפשרויות רבות לטיפול, בהתאם לצורך הרפואי: אישפוז במחלקות הפסיכיאטריות בבתי-החולים הכלליים; בתי-חולים פסיכיאטריים; אישפוז חלקי או טיפול-יום; דיור מוגן; מרכזים קהילתיים לטיפול בחולי-נפש; פסיכיאטרים פרטיים; מטפלים אחרים; וקבוצות תמיכה.
בכל המסגרות הטיפוליות האלה המטרה היא לשקם במהירות האפשרית את מסוגלות החולה לחיות חיים עצמאיים בעזרת טיפול המותאם לסוג המחלה. לעיתים קרובות מעורבת המשפחה בטיפול.
לבתי-החולים הפסיכיאטריים פונים לבקשת עזרה חולים עם מגוון רחב של מחלות-נפש: משפחות המתמודדות עם הרס הנובע מהתמכרויות, אם צעירה או סב זקן הנאבקים בדיכאון, נערה עם הפרעות אכילה עד כדי סיכון חיים, מנהל צעיר שאינו מצליח להתנער מגורמים המאיימים להשתלט על חייו, עורכת-דין ידועה לשעבר שהינה כמעט-אסירה בביתה בשל פוביות וחרדות, לוחם לשעבר שאינו מצליח להתגבר על כאבי המלחמה, נערה אשר התנהגותה פורקת עול ומאיימת להרוס את שלמות משפחתה, תלמיד שנה ראשונה באוניברסיטה שהנו מפוחד ונבוך בגלל קולות מוזרים והזיות הפוקדים אותו.
מתי יש צורך באישפוז פסיכיאטרי
החלטת הפסיכיאטר לאשפז חולה תלויה בראש ובראשונה בחומרת המחלה. לא יישלח לבית-חולים אדם אשר יכול להיות מטופל בצורה טובה יותר באופן אמבולטורי. קיומו או חסרונו של מעגל חברתי – בני משפחה או קרובים אחרים – גם לכך השפעה על החלטת הפסיכיאטר אם לאשפז חולה. תמיכה חברתית מספקת יכולה לעיתים למנוע את הצורך באישפוז ולאפשר את הטיפול באדם בביתו.
כשם שרופא מחליט על אישפוז חולה בשל מחלות גופניות, כך גם הפסיכיאטר – שאף הוא רופא – בודק את סימני המחלה כדי לקבוע את תוכנית הטיפולים המתאימה ביותר. תהליך האישפוז בעקבות מחלת-נפש דומה לזה של כל מחלה אחרת.
מה צפוי בבית החולים
בתי-החולים הפסיכיאטרים והיחידות לרפואת-הנפש בבתי-החולים הכלליים מספקים מכלול טיפולים: מפסיכותרפיה ועד טיפול תרופתי, מטיפול מקצועי ועד שירותים חברתיים.
האישפוז מסיר מהחולה את תחושת המתח של האחריות לתקופת מסויימת ומאפשר לו להתרכז בהחלמה. כשהמשבר עובר ומצבו של החולה מאפשר לעמוד באתגרים יכול הצוות הטיפולי להכין אותו לשחרור והשירות הסוציאלי יעזור לו ליצור קשר עם גורמי שיקום בקהילה ולהמשיך את החלמתו במסגרת קהילתית.
בבית-החולים מקבלים האנשים טיפול בהתאם לתוכנית טיפולית שנקבעה ע"י הפסיכיאטר. התוכנית יכולה לכלול טיפול על ידי אנשי מקצוע שונים: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, אחיות, עובדים סוציאליים, מטפלים בהבעה וביצירה (אומנות, מוסיקה, תנועה, דרמה ועוד), מרפאים בעיסוק, עובדי שיקום, ובשעת הצורך גם יועצים לענייני התמכרויות.
לפני שמתחיל הטיפול הפסיכיאטרי בבית-החולים, עובר החולה בדיקות גופניות מקיפות כדי לקבוע את מצבו הגופני ומצב בריאותו. כשהטיפול מתחיל הוא יכלול, בדרך כלל: טיפול פסיכולוגי אישי ו/או טיפול בקבוצה טיפולית ו/או טיפול משפחתי עם בן/בת הזוג, הילדים, ההורים או אנשים משמעותיים אחרים. במקביל, מקבלים החולים, ברוב המקרים, תרופות פסיכיאטריות. במפגשי התרפיה יכול החולה לפתח תובנות לגבי הסיבות והמקורות לרגשותיו ומחשבותיו, ללמוד על המחלה שלו ועל הדרך בה משפיעה המחלה על קשריו החברתיים ועל חיי היומיום שלו, ולפתח דרכים להתמודדות עם המחלה ועם לחצי היומיום העלולים לפגוע בבריאותו הנפשית. בעזרת ריפוי בעיסוק יכולים החולים לפתח מיומנויות לפעולות בחיי היומיום בבית ובעבודה. הטיפולים השונים יכולים להועיל גם לצורך פיתוח חיי חברה בריאים בקהילה ולהתמודדות עם סמים ועם אלכוהול. בזמן השהות בבית-החולים עובד כל חולה, ביחד עם הצוות הטיפולי שלו, על בנית תוכנית להמשך טיפול לאחר היציאה מבית-החולים.
במרכזים לבריאות-הנפש יכולים החולים גם ללמוד איך לנהל משק בית, איך לשתף פעולה עם דיירים אחרים, וכיצד לתקשר עם החברה ועם רשויות הבריאות כדי לקבל את השירותים הנחוצים להם. כתוצאה מכך משתפרת הערכתו העצמית של החולה ומתחזק בטחונו.
צוות בית-החולים מקפיד הקפדה יתרה על מצבם הגופני של החולים. רופאים ואחיות משגיחים על יפולים התרופתיים. חולים אשר מחלתם חמורה והם עלולים לפגוע בעצמם או בחולים אחרים נמצאים תחת השגחה מתמדת וננקטים אמצעי ההגנה הדרושים, גם אם הדבר מצריך לפעמים החזקה פיזית של חולה או בידודו והרחקתו מחולים האחרים. אמצעים אלה ננקטים לצורך הגנה ולא לצורך הענשה, ובכל מקרה רק לפרקי זמן קצרים. צוות בית-החולים מוודא שהחולים מודעים לחשיבות התזונה הנכונה ומכיר את גבלות המזון הקשורות בתרופות שהם לוקחים.
משך האישפוז
משך השהיה הממוצע במוסד פסיכיאטרי אינו גבוה. כבר מהיום הראשון של האישפוז מתכוננים הצוות והחולה לשחרור. התרופות המיוצרות כיום מגיעות לרמת אפקטיביות גבוהה מאוד ומאפשרות לסובלים ממחלות-נפש להתאושש ממצבים חמורים במהירות רבה יותר מבעבר.
באותו אופן, אנשים שסבלו מהתמכרויות לאלכוהול או לסמים אף הם אינם נדרשים עוד לתקופות ארוכות במרכזי טיפולים. לרובם מספיקה תקופת אישפוז קצרה ולאחריה אישפוז חלקי, או קבלת שירות במרפאות-חוץ ושירותים של קבוצות תמיכה.
אפשרויות אישפוז נוספות
אחרי שהטיפול הפסיכיאטרי מייצב את מצבו של החולה, יכול הוא לעבור לסוג טיפולים אינטנסיבי פחות. הפסיכיאטר יכול להמליץ על אישפוז חלקי. אפשרות זו אינה בלעדית לאנשים ששהו באישפוז אלא יכולה להתאים גם לאנשים שחיים בתוך הקהילה ונדרשים לעיתים לרמה גבוהה יותר של טיפול ללא צורך באישפוז מלא.
בדומה לאישפוז מלא, גם באישפוז חלקי החולים מקבלים טיפול פסיכותרפויטי אישי או קבוצתי, שיקום חברתי ומקצועי, ריפוי בעיסוק, ושירותים נוספים שעוזרים לחולים לשמר את היכולות שלהם לתפקד בבית, בעבודה ובמעגל החברתי. מאחר ויש להם רשת תומכת של חברים ומשפחה שיכולים לעזור בהשגחה עליהם בזמן שהותם מחוץ לבית-החולים, הם יכולים לחזור לביתם לשעות הלילה ולסופי השבוע. אישפוז חלקי או טיפול יום מתאימים באופן מיוחד לאנשים שסימני המחלה אצלם מרוסנים. הם מגיעים לטיפול ישירות מהקהילה או אחרי שהם משתחררים מאישפוז מלא.
אישפוז חלקי יעיל במיוחד לחולים המוכנים לטיפול ולשיקום ומשתפים פעולה עם התוכניות הטיפוליות המותוות עבורם. אישפוז זה גם פחות יקר.
כשילדים נזקקים לאישפוז
גם ילדים ובני נוער עלולים ללקות בהפרעות נפשיות. כמה מהפרעות אלה, כמו הפרעות התנהגות והיפראקטיביות, מתגלות לרוב כבר בגיל צעיר. צעירים עלולים ללקות גם במחלות אשר משוייכות לרוב למבוגרים, כמו דיכאון או סכיזופרניה. אצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, יכולה המחלה להתגבר או להיחלש מזמן לזמן.
כשהסימנים אצל הילד הופכים לחמורים, יכול הפסיכיאטר להמליץ על אישפוז. הרופא ישקול גורמים מסוימים בכדי לתת את המלצתו:
• האם הילד מסוכן לעצמו או לאחרים או שסיכון כזה נראה קרוב.
• האם התנהגות הילד מוזרה והרסנית לסביבתו.
• האם דרוש לילד טיפול תרופתי המצריך השגחה צמודה.
• האם הילד זקוק להשגחה מסביב לשעון כדי לייצבו.
• האם לא חל שיפור במצב הילד בסביבות אחרות, פחות מגבילות.
גם לילדים באישפוז, כמו למבוגרים, תהיה תוכנית שתגדיר את הטיפולים והיעדים עבור כל ילד. הצוות הטיפולי יעבוד עם כל ילד בקשר אישי, בקשר קבוצתי, ובטיפול משפחתי, כמו גם בריפוי בעיסוק. הצעירים יותר ישולבו לרוב גם בתרפיה פעילה המקנה מיומנויות חברתיות כמו גם הערכה וטיפול בנושא סמים ואלכוהול. בנוסף, יעזור בית-החולים בנושא הלימודים.
מאחר והמשפחה מהווה גורם חשוב להחלמתו של הילד, עובד הצוות המטפל בשיתוף פעולה קרוב עם ההורים (או האפוטרופוסים) בכדי להבטיח קשר טוב והבנה בכל הנוגע למחלה, לתהליך הטיפול ולתחזית הריפוי. המשפחות לומדות איך להתנהל עם ילדיהם ואיך להתמודד עם המתחים שעלולים לעלות במקרים של מחלות קשות או ממושכות.
אישפוז כפוי
לפי נתוני משרד הבריאות, כשלושת-רבעי המאושפזים באישפוז פסיכיאטרי מאושפזים מרצון. עם זאת, כמקובל במדינות רבות, חולים אשר מחלתם אינה מאפשרת להם להכיר בצורך שלהם בהשגחה צמודה ואשר מסרבים להתאשפז לטיפול, יכולים להיות מאושפזים בכפיה. אישפוז כזה יתבצע רק באישור משפטי ותחת מעקב של רופא.
נוהלי הביצוע של אישפוז כפוי שונים ממדינה למדינה. בשל הסטיגמה הכרוכה בכך, נעשים מאמצים להימנע מהצורך להביא את חולי-הנפש להופיע בפני בית-משפט ציבורי; לעיתים גם מצבם של החולים לא מאפשר את הופעתם בבית המשפט. מסיבות אלה, נקבע במדינות מסויימות שאדם החולה בנפשו יכול להיות מאושפז בהמלצת רופא, או שני רופאים, הפועלים לפי נהלים מאוד ברורים להבטחת הגנה מלאה על זכויותיו החוקיות של החולה. רוב המדינות מאפשרות לרופא להורות על אישפוז כפוי של חולה לתקופת הערכה קצרה.
במשך תקופת ההערכה לומד צוות של פסיכיאטרים ואנשי מקצוע של בריאות הנפש את המחלה וקובע אם נדרש לחולה טיפול ארוך יותר בבית-החולים, או שניתן לטפל בו ביעילות בטיפולים פחות אינטנסיביים, כמו אישפוז חלקי. בישראל, רק פסיכיאטר מחוזי או ארצי רשאי להורות על אישפוז כפוי (ניתן לקרוא פרטים נוספים על כך, ועל אישפוז פסיכיאטרי בישראל בכלל, ב"מדריך זכויות וזכאויות" של שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות).
אם הצוות המעריך מוצא שמצב החולה דורש אישפוז נוסף, מעבר לתקופת ההערכה הראשונה שנקבעה, הוא יכול להגיש בקשה לאישפוז ארוך יותר. בקשה זו, יש להדגיש, תועבר לשימוע. בשימוע חייב החולה (או מורשה מטעמו) להיות נוכח. לא תתקבל החלטה הנוגעת לאישפוז החולה, או המשך טיפול בו, ללא נוכחות החולה עצמו (או נציגו). אם ההמלצה תהיה לאשפז בכפיה, תוציא הועדה הפסיכיאטרית שמתכנסת לצורך זה הוראה להמשך אישפוז לתקופה מוגבלת בלבד. בתום התקופה תעלה שאלת האישפוז לבדיקה מחודשת בועדה. הועדה כוללת גורם משפטי מוסמך וגורמים פסיכיאטרים מקצועיים.
טיפול בכפיה נחוץ לעיתים, אבל ננקט רק בנסיבות יוצאות דופן ונתון תמיד לבחינה מחודשת בכדי להגן על זכויות האזרח של החולים.
ואם את/ה זקוק/ה לכך
אם הרופא שלך ממליץ על אישפוז, כדאי שאת/ה, בן/בת משפחה שלך, חבר/ה, או נציג/ה אחר/ת שלך, תבקרו במקום המומלץ ותלמדו להכיר אתנוהלי הקבלה, לוחות הזמנים, ואת הצוות של בריאות-הנפש איתם את/ה או בן/בת משפחתך תעבדו. תלמדו איך יתנהל התהליך הטיפולי ומה יהיה תפקידך בו. דבר זה יקל עליך להיענות להמלצת הרופא שלך ובכך לתרום לתהליך שאת/ה או האדם האהוב עליך תעברו במשך האישפוז.
ללא קשר למחלה, טוב לגלות את מבחר שירותי הבריאות העומדים זמינים לשירות החולים ומשפחותיהם. טיפול במרפאות-חוץ הוא הטיפול הזמין ביותר, אבל כשמצבו של חולה מחמיר קיימים בבתי-חולים שירותים יעילים שיכולים לענות על הצרכים.
Bibliography
Dalton, R. and Forman, M. Psychiatric Hospitalization of School-Age Children. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc., 1992.
Consent to Voluntary Hospitalization: Report of the American Psychiatric Association Task Force on Consent to Voluntary Hospitalization. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc., 1992.
Facts for Families Information Sheet Series, "Children's Major Psychiatric Disorders," and "The Continuum of Care." Washington, DC: American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 1994.
Kiesler, C. and Sibulkin, A. Mental Hospitalization: Myths and Facts About A ational Crisis. Newbury Park, CA: Sage Publications, 1987.
Korpell, H. How You Can Help: A Guide for Families of Psychiatric Hospital Patients. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc., 1984.
Krizay, J. Partial Hospitalization: Facilities, Cost & Utilization. Washington, DC: The American Psychiatric Association, Inc., 1989.
Policy Statements on Inpatient Hospital Treatment of Children and Adolescents. Washington, DC: American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 1989.
מאמר זה תורגם, באדיבות וברשות בעלי הזכויות, מאתר האינטרנט של ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי (American Psychiatric Association). לאחר תרגומו, הותאם תוכן המאמר לנהלים ולמצב בנושא זה בישראל.
ENG
