קבלת עזרה

הפרעות אכילה בקרב ילדים: תמרורי אזהרה ודרכי התמודדות

הפרעת אכילה היא מצב נפשי מורכב המתבטא בשינוי קיצוני בדפוסי האכילה ובתפיסת דימוי הגוף. בקרב ילדים, ההפרעות הנפוצות ביותר הן אנורקסיה נרבוזה, המתאפיינת בהימנעות קיצונית מאכילה, הרעבה עצמית; בולימיה נרבוזה, המתבטאת במחזורים של אכילת יתר, התנהגויות פיצוי כמו הקאות יזומות; והפרעת אכילה כפייתית, שבה מתרחשים התקפי אכילה ללא התנהגויות פיצוי.

מחקרים עדכניים מצביעים על עלייה מדאיגה בשכיחות הפרעות אכילה בקרב ילדים מתחת לגיל 12. נתונים מציגים ש כ-40% מילדים בגיל תשע כבר התנסו בהגבלת אכילה מרצון ('דיאטה') כשתופעות של אנורקסיה ואכילה כפייתית נצפות כיום כבר בגיל חמש. מגמה זו, המתפשטת במהירות גם בישראל, מזמינה את כולנו להתייחסות מעמיקה והבנה של גורמי הסיכון ודרכי ההתמודדות.

מחקרים מראים כי הפרעות אכילה בגיל צעיר מתפתחות על רקע של גורמים פסיכולוגיים, משפחתיים וחברתיים. ילדים יכולים לפתח יחס מורכב לאוכל כאשר הם מתקשים לבטא רגשות דוגמת כעס, בדידות, שקיפות, דחייה עצמית ו/או חברתית או כשהם חווים לחץ חברתי הנוגע במראה ומשקל הגוף. גורם נוסף בעל השפעה רבה הינה הסביבה הדיגיטלית החושפת ילדים צעירים לתכנים העוסקים במודל יופי, לעיתים כמעט אובססיבי, ודרכים להשיגו.

כמו כן, נמצא קשר הדוק בין התנהגויות הוריות סביב אוכל לבין התפתחות הפרעות אכילה. התייחסות שיש בה ביקורת, השפלה, מסר של בושה יכולה לעורר תחושת שנאה עצמית, התנהגות של הסתרה ומגבירה פי 3 את הסיכון להתפתחות ההפרעה. ילדים שגדלים במשפחות לא מתפקדות בעלי סיכון גבוה אף יותר. אירועים בהם התעללות פיזית או מינית יכולים להוביל לכך שהכאב יתבטא באמצעות הפרעת אכילה, לעיתים, כדי להשיג תחושת שליטה שאבדה במהלך הפגיעה, כהענשה עצמית או מול 'רצון להיעלם' כך שלא יאלצו לסבול עוד את ההתעללות.

יתרה מזאת, הרגלי אכילה לא בריאים של ההורים עצמם, 'תרבות דיאטות' ומסר שהגוף אינו יפה, יכולים להשפיע ביחס ישיר על התפתחות תפיסות מעוותות אצל ילדיהם בכל הנוגע לאכילה, משקל וכיוצא באלה.

תשומת לב ומודעות לסימנים מאפשרים לקחת אחריות, לנהל את המצב, להשפיע על תוצאותיו. חשוב לשים לב לסימנים כמו עיסוק אובססיבי במשקל ובמראה החיצוני, שינויים קיצוניים בהרגלי האכילה, הימנעות מארוחות משפחתיות, ירידה פתאומית במשקל, פעילות גופנית אובססיבית- מוקצנת, שינויים במצב הרוח סביב ארוחות,  התעסקות יתר בספירת קלוריות, הסתרת אוכל או אכילה בסתר, תירוצים חוזרים להימנעות מאכילה,

נמצא כי מודל ההתערבות המשפחתית הוכיח יעילות גבוהה בהשפעה מיטיבה, מאזנת ומאפשרת שינוי. בין מרכיביו:

1. שיח פתוח על רגשות במשפחה, גמישות והקשבה: להכיר את הילד שלי, להתעניין להוות מודל המעודד ומזמין שיתוף תחושות ורגשות במרחב מכיל
2. הימנעות מוחלטת מביקורת ושיפוטיות על משקל ומראה חיצוני: להסב מבט לחשיבות הבריאות על פני התמקדות במראה
3. הקפדה על ארוחות משפחתיות משותפות, מספר פעמים בשבוע: הזדמנות ליצור חוויה חיובית סביב זמני הארוחות
4. עידוד דימוי גוף חיובי דרך דוגמה אישית: הורים המקבלים את עצמם מעבירים מסר של כבוד וחמלה
5. בניית מערכת תמיכה חברתית: לעודד ולתחזק קשרים עם חברים ובני משפחה, לצמצם את אלמנט ההסתרה והבושה
6. פיתוח תחביבים ותחומי עניין: הסטת המיקוד מעיסוק במשקל לפעילויות מהנות, מגבשות

ובאותה נשימה, אם יש ספק, אין ספק!

לעיתים תופענה התנהגויות מוקצנות או סימנים מדאיגים דוגמת טקסים נוקשים סביב אכילה, ירידה בתפקוד החברתי או הלימודי, סימני דיכאון או חרדה, הימנעות מפעילויות חברתיות הקשורות לאוכל  או הכחשה עיקשת של בעיית אכילה למרות הסימנים הברורים. אל תישארו לבד! התייעצו פנו לתמיכה, טיפול מקצועי.

מבט לעתיד

הוכח כי התערבות מוקדמת, המשלבת טיפול משפחתי וליווי תזונתי, יכולה להוביל להחלמה ב-90% מהמקרים בעיקר אם ההתערבות מתחילה בשלבים הראשונים. חשוב להדגיש כי הצלחת הטיפול תלויה לרוב במעורבות המשפחה כולה ובנכונות ליצור שינוי בסביבה המשפחתית ולא רק אצל הנער, נערה המתמודדים עם ההפרעה, הזדמנות עבור כולם, כיחידה לאתגר את מה שנתפס כדימוי גוף 'אידיאלי', להוות מרחב נוכח, רגיש ומאפשר, לחיזוק החוסן והבריאות הנפשית של ילדינו.