איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

מה לא להגיד

אתם גם חייבים להיות זהירים בקשר להערות שאתם משמיעים כלפי האדם הסובל. למטה יש רשימת הערות שאסור להעיר לעולם משום שהן בד"כ מרחיקות את האדם או גורמות לו ליותר כאב פנימי ואשמה.

"רק תשב ותאכל כמו בן אדם נורמלי".
לו זה היה קל, היינו עושים זאת. הזכירו לעצמכם שיש נושאים רגשיים עמוקים יותר המונעים מאיתנו לאכול נכון.

"למה אתה עושה לי את זה?"
אנחנו לא עושים את זה לך, אנחנו עושים את זה לעצמנו. הערה כזאת תגרום לנו רק ליותר אשמה ולהרגשה רעה יותר לגבי עצמנו.

"העלית במשקל, אתה נראה נהדר"
אנחנו לא שומעים את ה- "אתה נראה נהדר", אנחנו רק שומעים "העלית במשקל" מה שמוביל אותנו להאמין שאנחנו שמנים.

"האם יש איזושהי התקדמות?"
אם אנחנו בטיפול, הערה כגון זו עלולה לגרום לנו להאמין שאיננו מתקדמים, ושלמעשה אנחנו נכשלים.

"אני אעזור לך להשמין".
המילה "להשמין" מאד מפחידה את מי שסובל מהפרעת אכילה. הערות כאלה מאד מזיקות.

"האם אתה מצליח לשמור משהו בפנים?" או " מתי הייתה הפעם האחרונה שהקאת?"
המעשה של ריקון הגוף מותיר אותנו עם רגשי אשמה ובושה. כשמישהו שואל את השאלה הזאת, הוא גורם לנו לחוות מחדש את הרגשות האלה, ומותיר אותנו עם תחושת בושה על שיש לנו בעיה.

"אתה נראה נורא"
הימנעו מלהעיר על הופעתו החיצונית של האדם. הוא כבר ממילא כפייתי בנושא גופו, הוא אינו זקוק לשמוע שום הערות שליליות.

"אתה הורס את המשפחה שלנו"
הערות כאלה רק גורמות לו ליותר אשמה. זה לא ימריץ אותו לאכול, ובמקום זאת, זה יכול להשקיע אותו יותר לתוך הפרעת האכילה.

"מה אכלת היום?"
זה מכניס אותנו למצב קשה משום שעלינו או לשקר כדי לשמח אתכם (מה שגורם לנו להרגיש יותר רע), או להגיד את האמת ולשמוע הטפה (שתגרום לנו להרגיש כישלון).

"אם אתה חושב שאתה שמן, אני בטח נראה לך ממש מפוטם".
אפילו אם אנחנו בתת-משקל, אנחנו מרגישים את עצמנו שמנים ורואים את עצמנו שמנים במראה. אנחנו לא רואים את האחרים ככה. הדמות המעוותת היחידה שאנו רואים היא של עצמנו. בכל מקרה, עדיף לא להזכיר מידה ומשקל ליד אנשים עם הפרעות אכילה.

"קדימה, תשתה או תאכל משהו. בלאו הכי תקיא את זה אח"כ אז מה איכפת לך"
הערה כזו היא מאד לא רגישה ואכזרית. לרוע המזל, יש אנשים שממש אומרים את זה. אנחנו כבר יורדים על עצמנו מספיק כמו שזה, והדבר האחרון שאנו זקוקים לו הוא שמישהו אחר יגרום לנו להרגיש אשמים או מתביישים בהפרעת האכילה שלנו. אם אין לכם משהו חיובי להגיד לנו, אל תגידו כלום.

"הלוואי והייתה לי הבעיה הזו" או "הלוואי והייתי יכול להיות אנורקטי ליום אחד".
לא, לא הייתם רוצים! אנחנו נאבקים בבעייה הזו מדי יום ועוברים כאב נוראי בניסיון להתגבר עליה. אנחנו לא מאחלים זאת לאף אחד, אפילו לא לאויבינו הגרועים ביותר. קשה לנו לשמוע הערות כגון אלה כי אנחנו יודעים כמה נורא לחיות עם הפרעת אכילה.

"בשביל מישהו עם הפרעת אכילה – אתה זולל היום כמו חזיר".
תאמינו או לא, יש אנשים שממש מדברים ככה. הערה כזו היא מאד לא רגישה ועלולה לגרום לנו לפאניקה לגבי מה שאכלנו, ולסיים בהקאה.

"הלוואי והיה לי הכוח שלך. ניסיתי להרעיב את עצמי, ואני פשוט לא יכול. מה הסוד שלך?"
אני מניחה שהתשובה שלי להערה כזאת תהיה: "מדוע אתה רוצה להרעיב את עצמך? הסובלים מהפרעת אכילה אינם מרעיבים את עצמם כי הם רוצים, הם מרגישים שהם מוכרחים". רובנו היינו רוצים להיות מסוגלים לאכול נורמלי, כך שלא נצטרך לחיות עם הסבל היומיומי של כאב גופני ונפשי שהולך יחד עם הפרעת אכילה.

"היא רזה מדי, אבל היא תשמין בחזרה"
אם מטרתכם העיקרית בהערה כזאת היא להפחיד אותנו, קרוב לוודאי שהצלחתם. להגיד למישהו שהוא יעלה חזרה במשקל אינה הגישה הנכונה. רק לשמוע זאת יכול לגרום לנו ליותר פאניקה ולנסות לרדת במשקל עוד יותר.

"אני נותן לך 6 חודשים להתגבר על זה".
אינכם יכולים להציב גבולות זמן להחלמה. להגיד כך זה גורם לאדם להילחץ עוד יותר, ואם אינו מחלים תוך פרק הזמן המוגדר, הוא ירגיש כישלון. כל אחד הוא שונה, ולא כולנו מחלימים תוך פרק זמן זהה. החלמה באמת לוקחת הרבה זמן, לכן כל המעורבים צריכים להיות סבלניים.

"תפסיק לרחם על עצמך".
אנחנו לא עושים את זה מתוך רחמים על עצמנו. יש כאן בעיות רגשיות עמוקות יותר שגורמות לנו לעשות את זה. הערה כזו רק תגרום לנו להרגיש יותר גרוע.

"אתה רק צריך להתאמן"
אם מישהו בולמי, ההערה הזו עלולה לגרום לו להאמין שהוא אכן שמן וצריך להתאמן. אתם מבטלים בכך את כל הסיבות האמיתיות לבולמיה.

"אתה רק צריך לקחת את עצמך בידיים".
החלמה מהפרעת אכילה היא לא רק עניין של לקחת את עצמנו בידיים. לפני שאתם מדברים כך תלמדו את הנושא ותגלו איך אתם יכולים לעזור לנו להתגבר על הפרעת האכילה.

"אני לא יכול להמשיך לחיות ככה. מתי כבר יהיה לי פסק זמן מהמחלה הזאת?"
קשה מאד לראות מישהו שאתם אוהבים הורס את עצמו, אבל הערה מעין זו יכולה לגרום לנזק נוסף. עדיף שתחפשו תמיכה לעצמכם, שתעזור לכם להתמודד במקום לתקוף אותנו. הערה כזאת רק תגרום לנו להאמין עוד יותר שאנחנו גורמים ליותר מדי צרות ולא מגיע לנו לאכול.

"אתה נראה כאילו יש לך איידס".
שוב, הערה כזאת מתמקדת במראה החיצוני של האדם ורק תגרום לו להרגיש גרוע יותר. הימנעו מלהעיר על הופעתם החיצונית, במיוחד אם אתם מתכוונים להגיד משהו שלילי.

"מה יחשבו החברים שלך"
רבים מאתנו שמעו הערות כאלה כלפינו. זה רק גורם לנו להרגיש יותר מתביישים ואשמים, מה שיוביל אותנו להסתיר את זה יותר ולהימנע מחיפוש עזרה.

"אתה עושה את זה רק כדי למשוך תשומת לב".
זה לא כך. רוב האנשים עם הפרעות אכילה היו מאושרים לשמור זאת בסוד מאחרים. אנשים עם הפרעות אכילה נתונים בכאב נפשי גדול וזו דרכם להתמודד אתו. צריך לעודד אותם לבקש עזרה, ולא להגיד להם שהם מחפשים תשומת לב.

"קראתי את הספר שנתת לי על הפרעות אכילה, אבל הוא ממש לא מרתק"
ספרים על הפרעות אכילה נועדו ללמד אתכם כדי שתוכלו להבין את הנושא יותר טוב. הם אינם אמורים למתוח אתכם כמו ספרי מדע בדיוני!

"אם אתה כל כך פוחד להקיא, אז אל תאכל"
זו הערה מגוחכת. זה כמו להגיד למישהו שחושש מאויר מזוהם לא לנשום.

"הלוואי והייתי יכול להקיא את כל מה שאני אוכל, זה היה עושה את הדברים הרבה יותר קלים".
זו הערה נוספת חסרת רגישות. הפרעת אכילה אינה עושה את הדברים קלים יותר, היא הופכת את החיים לגיהינום.

"פעם בקושי אכלתי במשך שבוע שלם, כך שאני יודע מה אתה עובר"
לאכול לא הכי טוב במשך שבוע זה כלום בהשוואה להפרעת אכילה לאורך שנים. אינכם יכולים להשוות מכה בבוהן לקטיעת רגל.

"בטוח שאתה לא מנסה להשתפר, אם אתה רק הולך ומתדרדר"
החלמה היא תהליך ארוך ארוך, וקרוב לוודאי שבמהלכו תהיינה מעידות ונסיגות. אינכם יכולים לצפות שהאדם יחלים תוך יום. המעידות והנסיגות הן חלק נורמלי מתהליך ההחלמה, וצריך לצפות שיקרו. במהלך הזמנים הקשים האלה אתם נדרשים להיות חיוביים ותומכים ביותר, ולא לתת לנו להרגיש גרוע יותר.

"לו היית אוהב אותי היית אוכל את זה"
הערה כזו גורמת לנזק נוסף, גורמת לנו להרגיש עוד יותר אשמים, ולכן להעניש את עצמנו עוד יותר. אם אתם אוהבים את האדם, נסו לעזור לו בדרך אוהבת ותומכת.

"כל מה שאת צריכה זה גבר נחמד שייקח אותך בידיים"
מי שמעיר הערה כזאת בטוח שאין לו מושג לגבי הפרעות אכילה. שמעתי את זה הרבה, ואני עדיין מנסה להבין איך גבר נחמד אמור לרפא מישהי מהפרעת אכילה!!!

"אני לא יכול לקחת אותך למקום ציבורי כי את נראית כמו שלד"
זו הערה הורסת. לאנשים עם הפרעת אכילה כבר בלאו הכי יש הערכה עצמית נמוכה ביותר. לגרום להם להרגיש שאתם נבוכים להראות איתם רק יגרום להם להרגיש רע יותר לגבי עצמם.

"אם רק תשב ותאכל, לא תהיה לך הבעיה הזו".
באופן בסיסי זה נכון. לו היינו יכולים לשבת ולאכול נורמלי לא הייתה לנו הפרעת אכילה. אבל יש לנו הפרעת אכילה, ולא משנה עד כמה היינו רוצים להיות מסוגלים לשבת ולאכול נורמלי, אנחנו לא יכולים לעשות את זה רק בגלל שאתם רוצים. הערה כזו רק תוביל ליותר אשמה ולצורך בענישה עצמית.

"אף אחד לא יאהב אותך לעולם אם לא תעלה קצת במשקל".
הערה כזו רק תגרום ליותר כאב והיא מאד אכזרית. הגיע זמן שאנשים ילמדו שמה שנחשב הוא פנימיותו של האדם. אנשים אמורים לאהוב אחד את השני עבור מה שהם, לא איך שהם נראים.

"אין טעם שתמשיך ללכת לטיפול. זה לא עוזר לך בלאו הכי".
החלמה אינה מתרחשת בין יום. זה לוקח זמן ויהיו מעידות. גם יכול להיות שהאדם אינו מקבל טיפול נאות, מה שמקשה על הטיפול. עליכם לעודד אותו ולא לגרום לו להרגיש רע יותר.

"אתה לא רואה איך זה משפיע עלי"
האדם אינו עושה את זה לכם, אלא לעצמו. הם אינם מפתחים הפרעות אכילה כדי להכאיב לכם. הם יכולים לראות כיצד זה משפיע עליכם, אבל האם אינכם יכולים לראות איך זה משפיע עליהם? אתם רואים את זה קורה, הם חיים את זה.

"אתה אפילו לא מנסה, כל מה שאתה צריך זה לאכול".
לו זה היה כל כך קל, לאף אחד לא הייתה הפרעת אכילה. זיכרו שיש כאן נושאים בסיסיים שגורמים להפרעת האכילה. האדם זקוק לזמן כדי לעבד את הנושאים האלה, ולזמן כדי ללמוד דרכי התמודדות חדשות ובריאות יותר.

"אלמלא אתה והפרעת האכילה שלך, לא היינו צריכים לרוץ שוב ושוב לכל הרופאים האלה".
ראשית, חיפוש טיפול אינו בזבוז זמן. וגם, הערה כזאת רק תגרום לאדם להרגיש רע עם עצמו ואשמה, וזו בתורה עלולה להביא אותו לפנות עוד יותר להפרעת האכילה כדרך התמודדות

"מדוע אינך יכול רק…
* לעלות על המשקל רק פעם בשבוע
* להחזיק את המשקל בבית אבל לא לעלות עליו
* לאכול קצת מזה מבלי להשתגע
* להפסיק להשוות את עצמך לאחרים?"

לו אנשים היו יכולים לעשות את כל אלה, הם כבר היו מפסיקים מזמן. מי שנמצא בתהליך החלמה מהפרעת אכילה זקוק לעידוד ולא שיגרמו לו להרגיש רע יותר. החלמה לוקחת זמן ואין לצפות שהיא תקרה מיד. החלמה דורשת זמן רב ועבודה קשה.

לאדם עם הפרעת אכילה יש הסיכוי הרב ביותר להחלים כשהוא מוקף באנשים אוהבים ותומכים. זה לוקח הרבה זמן, אבל בעזרת טיפול, שכולל טיפול אישי, קבוצתי ומשפחתי, קבוצות תמיכה, תרופות ויעוץ תזונתי, אפשר להתגבר עליה.

אני גם ממליצה למשפחות לדאוג למערכת תמיכה לעצמם. להיות עם מישהו שיש לו הפרעת אכילה יכול להיות מתסכל ומתיש רגשית. יכול להיות שתעזרו בתרפיסט או בקבוצת תמיכה כדי שיעזרו לכם לעבור את התקופה הקשה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן