איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

הפרעות אכילה אצל מתבגרים

אחת התקופות הלחוצות ביותר בחיי האדם היא עם הכניסה לגיל ההתבגרות. זה הזמן בו הם מתחילים לגלות מי הם, נעשים יותר עצמאיים, מבססים ידידויות עם קבוצת בני גילם, וגופם מתחיל להתפתח. הכניסה לגיל ההתבגרות יכולה להיות זמן מאד רגשי, מלחיץ, מבלבל ומפחיד לרבים מהם. חלקם עושים את המעבר מילדות להתבגרות ללא בעיות רבות, אבל על אחרים יכול להיות שיעבור זמן קשה יותר של עמידה מול כל הלחצים הרגשיים, וחלקם אף יפתחו הפרעות אכילה כדרך התמודדות. חלקם יתחילו את ההתבגרות מוקדם ויהיו נתונים להתגרויות מצד קבוצת בני גילם. רבים פוחדים שהעלייה במשקל, האופיינית לתקופה הזו, תישאר לנצח, הם יכנסו לפאניקה, וביאושם ינסו לרדת במשקל. הם אינם מודעים לכך שברגע שמסתיימים השינויים הפיזיולוגיים של התקופה, משקלם יתייצב במרבית המקרים ללא צורך בדיאטה. ברגע שהם מתחילים לאבד משקל אנשים מחמיאים להם, וזה גורם להם להרגיש טוב. הם עשויים להתחיל להאמין שירידה במשקל תעשה אותם מאושרים יותר, אבל לא משנה כמה משקל הם מפחיתים, זה אף פעם לא מספיק, והם אף פעם אינם מאושרים. התפתחות מינית מוקדמת יכולה להיות מאד מטרידה, במיוחד אם המתבגר/ת נתונה לשינויים מיניים נראים לעין. השינויים יכולים להיות מאד מביכים למתבגרות, ולגרום להן להתבייש בגופן, לפחד מהנשיות המתפתחת, והן עלולות לנסות להחזיר את מראהו של הגוף למה שהיה טרום ההתבגרות, בעזרת הרעבה עצמית.

מתבגרים נתונים תחת לחץ עצום להצליח, להשתלב ולהתאים. רבים מהם מבלים זמן רב במחשבה על דעתם של האחרים, והם מנסים נואשות להתאים לדימוי הגוף ה- "אידיאלי" הבלתי ניתן להשגה שקבעה החברה. הם מובלים למחשבה שאם יהיו רזים יהיו מקובלים. מאחר ובנות-עשרה רבות קוראות בקביעות שבועוני אופנה ומתבגרים – דמויות הדוגמניות המופיעות בהן רק מחזקות את האמונה שכדי להיות מאושרות, מצליחות ומקובלות, עליהן להיות רזות. תוכניות טלוויזיה כמו "בוורלי הילס 90210" אף הן מובילות לאותה מסקנה. הן צופות בתוכניות אלה כל הזמן ורבות תעשינה הכל בניסיון להראות כמו השחקניות. מתבגרים רבים זקוקים למודל הזדהות וחיקוי. לרוע המזל, רבות יותר מדי בוחרות בדוגמניות או שחקניות, הן מדביקות את תמונותיהן על קירות חדרן, וחלקן יפנו לשיטות מסוכנות של שליטה במשקל בניסיון להראות כמו האלילות שלהן.

גם לסביבה המשפחתית עשוי להיות תפקיד מכריע בהתפתחות הפרעות אכילה אצל המתבגרים. אם הם גדלים במשפחה שבה מתרחשת התעללות רגשית, פיזית או מינית, הם עלולים לפתח הפרעת אכילה כדי להשיג תחושת שליטה, לחסום רגשות כואבים, או כדרך להענשה עצמית, במיוחד אם הם מאשימים את עצמם בהתעללות. יכול להיות שההורים בתהליך גירושים ועסוקים מדי בעצמם ומזניחים את הילדים, מה שידחוף אותם לחפש נחמה באוכל. יכול להיות שיש בעיית שתייה בבית, ההורים ביקורתיים מאד, או שאחד ההורים או בן משפחה קרוב נפטר. במשפחות בהן לא ניתן לבטא רגשות או שלא מדברים בהן על הבעיות, זה גורם למתבגר להרגיש בודד, עצוב, מבולבל, והוא יכול לגלות שהאוכל עוזר לו להרגיע את הרגשות האלה לזמן מה. מרבית האנשים עם הפרעות אכילה ינסו להימנע מקונפליקטים בכל מחיר, לא יבטאו רגשות שליליים, וינסו ולרצות את האחרים, ולעטות מסיכה של פרצוף שמח כל הזמן. הם ישתמשו באוכל כדרך לפרוק את כל הרגשות השליליים האלה, וההקאה בד"כ מביאה להם הרגשת הקלה זמנית. חלק מהמתבגרים גדלים במשפחות יותר מדי קרובות ומעורבות אחד בשני, והם יכולים לפתח הפרעת אכילה כדרך לזכות בזהות משל עצמם. זה טוב שיש לכם משפחה קרובה ואתם יכולים לדבר אחד עם השני על בעיותיכם, אבל מעורבות רבה מדי אינה בריאה. כל אחד זכאי וזקוק לפרטיות שלו, ומתבגרים צריכים לפתח זהות נפרדת ממשפחתם. לחץ מצד ההורים להישגים אקדמאים יכול להיות מכביד ביותר. אם הם אינם משיגים את הציונים המצופים מהם, הם עלולים לחשוב שההורים אינם אוהבים אותם, להרגיש שאיכזבו את ההורים, להרגיש את עצמם ככישלון – תחושות שיכולות להביא אותם להרעבה עצמית כדרך של הענשה עצמית. לגדול בבית בו ההורים מאד מודעים למשקלם, יכול להוביל את המתבגר להאמין שמשקל והופעה חיצונית הם מאד חשובים. מתבגרות רבות לומדות לשמור על דיאטה מתוך התבוננות באמהותיהן. הן עלולות ללמוד ולהסיק שהופעה חיצונית ולהראות טוב – כשהמשמעות היא להיות רזות – זה החלק החשוב ביותר בלהיות אישה.

גם בתי הספר צריכים לקחת חלק פעיל במניעת הפרעות אכילה ע"י חינוך ולימוד. מורים ויועצים חייבים להיות מודעים לסימנים של הפרעות אכילה ולחפש אותם. אם תופסים את הפרעת האכילה מוקדם, והאדם מוכן לקבל את העזרה המוצעת לו, גדלים הסיכויים להחלמה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן