איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

הפרעות אכילה אצל ילדים

בחברה של היום אנחנו רואים יותר ויותר ילדים מתחת לגיל 12 שמפתחים הפרעות אכילה. אנורקטיה ואכילת-יתר כפייתית הן הנפוצות ביותר בקרב ילדים צעירים, אבל ישנם מקרים מדווחים גם של בולמיה. המספרים המדווחים להלן מגיעים מארה"ב, אבל אנחנו פוסעים במרץ בעקבותיה. מוערך ש-40% מבני התשע כבר התנסו בדיאטה כלשהי, ומתחילים לראות גם בני ארבע או חמש מבטאים את הצורך בדיאטה. זו בושה לנו כחברה, שילדותם של ילדים כל כך קטנים נשללת מהם. כיצד קורה שכל כך הרבה ילדים צעירים נעשים כפייתיים לגבי משקלם? אני מרגישה שלסביבה המשפחתית יש חלק גדול בכך, יחד עם העובדה שילדים נחשפים בהתמדה למסר שהחברה שולחת להם על החשיבות של להיות רזים.

ילדים שגדלים במשפחות לא מתפקדות הם בעלי סיכון גבוה לפתח הפרעת אכילה. בבית בו מתרחשת התעללות פיזית או מינית, הילד עלול לפנות להפרעת אכילה כדי להשיג תחושת שליטה מסוימת. אם הם אינם יכולים לשלוט במה שקורה לגופם במהלך ההתעללות, הם יכולים לשלוט באוכל שהם מכניסים לגופם, או במשקלם. הרעבה עצמית יכולה גם להיות הדרך שלהם לנסות ולהעלם, כך שלא יצטרכו יותר לסבול את ההתעללות.

ילדים גם יכולים לפתח הפרעת אכילה כדרך להתמודד עם תחושות רבות שהם מרגישים, במיוחד אם הם גדלים בבתים שלא מאפשרים ביטוי רגשות. ילדים שהם אכלנים כפייתיים בד"כ משתמשים באוכל ככלי שעוזר להם להתמודד עם רגשות כעס, עצב, פגיעה, בדידות, נטישה, פחד וכאב. בנוסף, אם ההורים עסוקים יותר מדי בבעיות של עצמם, הילד עלול לפנות לאוכל כמקור נחמה. ילדים נמצאים בסיכון לפתח הפרעת אכילה אם ההורים עצמם עסוקים מאד בהופעתם החיצונית ובמשקלם. אם ההורים עושים דיאטות בקביעות ומבטאים חוסר שביעות רצון מגופם, הילד יקבל את המסר שההופעה החיצונית מאד חשובה. במשפחות מסוימות ההורים מבלבלים בין שומן תינוקי לבין שומן ממשי וכופים על הילד דיאטות שונות. לא רק שזה אינו נכון, זה אכזרי. בחלק מהמשפחות יש מסר כפול בכל הנוגע לבנות ובנים. המשפחה עשויה לעודד את הבן לאכול כדי שיהיה גדול וחזק, אבל מונעים מהילדה תוספות או קינוחים, כדי שתשמור על גזרה דקיקה. שוב, הילדה מקבלת את המסר שלהיות רזה זה חשוב. אמהות רבות מעבירות לבנותיהן את המסר שהדרך היחידה להיות מאושרות ולמצוא בן זוג היא להיות רזות. בחברה של היום גם ככה קשה לילדים צעירים לגדול לאהוב ולקבל את הגוף שלהם בגלל החשיבות שהחברה נותנת לרזון, אבל זה קשה עוד יותר אם ההורים עצמם מבטאים חוסר שביעות רצון מההופעה החיצונית של ילדיהם, או אם הם מעודדים אותם להפחית ממשקלם.

החברה והתקשורת אף הן שולחות את המסר שלהיות רזה זה חשוב והכרחי. אתם רק צריכים להדליק את הטלוויזיה ולראות איך הפרסומות מעבירות את המסר הזה. מגיל צעיר מאד ילדים שואפים להשיג את דימוי הגוף האידיאלי והבלתי ניתן להשגה. גם לא עוזר שהצעצוע האהוב עליהם ביותר הוא קרוב לודאי בובת ברבי. הם מסתכלים עליה ומרגישים שכל הנשים צריכות להראות כמוה. אני באופן אישי סבורה שהגיע הזמן שברבי תפרוש ותפנה מקום לדור חדש של בובות שתהיינה בכל המידות והצבעים.

אם ילדים אמורים לגדול, לאהוב ולקבל את הגוף שלהם, צריך לחנך אותם לקבל את עצמם. כהורים עליכם לספק לילדיכם אהבה בלתי מותנית. עליכם להיות מאוד מעודדים ותומכים, ולעזור להם לבנות את הערכתם העצמית. ילדיכם צריכים לדעת שאתם גאים בהם ואוהבים אותם בזכות מה שהם, ולא בגלל איך שהם נראים. הורים גם צריכים לעודד את ילדיהם לבטא את רגשותיהם, והכי חשוב – הורים צריכים להקשיב למה שהילדים אומרים להם. אתם צריכים להיות מעורבים בחיי הילדים ולבלות איתם, כדי לספק להם את תשומת הלב המיוחדת לה הם זקוקים ומשוועים. אבל גם לא ללכת לקיצוניות השנייה: אם תתערבו בחייהם יתר על המידה ובצורה מוגזמת ופולשנית, ולא תאפשרו להם פרטיות, הילדים עלולים לפתח אנורקטיה כדרך לזכות ולו בתחושת מסוימת של שליטה בחייהם. לא להיות מעורב מספיק יכול להוביל את הילד לתחושת בדידות ונטישה, מה שיכול להוביל אותו לחיפוש נחמה באוכל.

אם הילד שלכם מראה סימנים של שימוש באוכל כמקור נחמה, עליכם לשבת ולדבר אתו. נסו ללמוד ממנו את הרגשותיו ומה שמטריד אותו. עליכם לעסוק בבעיות האמיתיות. השמעת ביקורת על משקלו זה הדבר הגרוע ביותר לעשותו. הורים שדוחפים להפחתת משקל, סופם שישפילו את הילד, יביישו אותו ויגרמו לו להרגיש חסר ערך. אף אחת מהתייחסויות אלה לא תעודד את הילד להפחית ממשקלו. במקום זאת הן יובילו להרגשה גוברת של שנאה-עצמית ויגרמו לילד לאכול יותר, כדי לנחם את עצמו.

כהורים עליכם גם לשמש דוגמא טובה לילדיכם, מה שאומר שגם עליכם לאמץ דפוסי אכילה בריאים. דבר נוסף שיש לזכור לגבי ילדים הוא שהם אוכלים כשהם רעבים, ומפסיקים כשהם שבעים. לעולם אל תכריחו את הילד לאכול כשאינו רוצה. יותר מדי משפחות עדיין מכריחות את הילדים להישאר ליד השולחן עד שיסיימו כל מה שיש בצלחת. זה עלול לגרום לילד לשנוא את זמני הארוחות ולפתח גישה לא בריאה כלפי אוכל.

בחברה של היום קשה מאד לילדים לפתח תחושה חזקה של הערכה עצמית, וזו הסיבה שכל כך חשוב שההורים יגדלו את ילדיהם להאמין בעצמם. עליהם לדעת שהם חשובים ומוערכים על ידכם. אנחנו צריכים ללמד את הילדים שהחשוב הוא מה שקיים בפנימיותם ולא הופעתם החיצונית. עליהם להתחנך לקבל אנשים בזכות מה שהם ולא בגלל איך שהם נראים, ועליהם להיות גאים במה שהם. אם הילד יכול לאהוב ולקבל את עצמו ואת מי שהוא, סביר שלא יהיה להוט כל-כך לממש על עצמו את הגדרת החברה לגבי דימוי הגוף ה- "אידיאלי". צריך לשבח את הילדים על הישגיהם, הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת, ובמיוחד הם זקוקים לאהבתכם. כך שאם עדיין לא עשיתם זאת היום, חבקו עכשיו את ילדיכם ואמרו להם שאתם אוהבים אותם. הם באמת זקוקים לשמוע ולדעת את זה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן