איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

האם אני סובל/ת מאלימות רגשית?

הכל מסכימים שהצעד הראשון בהתמודדות עם האלימות הנפשית היא המודעות אליה. חוקרים שונים בנו כלי אבחון לצורך איתור, זיהוי והעלאת מודעות לאלימות פסיכולוגית.

במדינת ניו-יורק הוקמה יחידה לטיפול בנשים מוכות שאחת מפעולותיה הראשונות היתה לסייע לנשים לזהות מצבים של התעללות פיסית ו/או נפשית באמצעות תיאור אופרטיבי של התנהגויות. הורכבה רשימה של 19 סוגי התנהגויות, שרק הראשונה בהן עוסקת באלימות פיסית וכל השאר ממוקדות אלימות נפשית לסוגיה (M.S.Miller עמ' 9). השאלון מגדיר את ההתנהגויות הבאות כאלימות פסיכולוגית והוא הועבר בקרב נשים עם ההנחייה:

"…אם ענית 'כן' לאחת או יותר מההתנהגויות הבאות, ייתכן שאת נתונה להתעללות נפשית… "

* איום לפגוע באשה או בילדיה, בחבריה, במשפחתה או בחיית המחמד שלה
* התפרצויות כעס
* הגנת יתר
* קנאה ללא סיבה סבירה
* הגבר מונע מהאשה לפגוש חברים או משפחה
* הגבר מונע מהאשה ללכת כרצונה ומתי שברצונה
* הגבר מונע מהאשה לצאת לעבודה או לימודים
* משחית חפצים אישיים או חפצים בעלי ערך רגשי
* הגבר מונע מהאשה גישה למשאבים כלכליים של המשפחה
* הגבר דורש מהאשה דיווח מפורט של הוצאותיה ושומר על שליטה כלכלית
* הגבר תובע מהאשה לקיים יחסי מין נגד רצונה, או באופנים שאינם לרוחה
* הגבר מעליב את האשה ומכנה אותה בכינויי גנאי
* הגבר משפיל את האשה בפני ילדיה, ידידיה ומשפחתה
* הגבר הופך אירועים פעוטים למריבות ענק

Miller (שם, עמ' 10) מציינת שבתפקידה כיועצת לנשים המגיעות לבית משפט כדי לבקש הגנה, היא גילתה שכחמישית מהפונות לא היו מוכות פיסית כלל והן הגיעו על מנת לבקש הגנה מפני התעללות נפשית. כל הפונות, כולל מי שסבלו מהכאות תכופות וקשות אמרו שהפגיעות הנפשיות קשות יותר לאין ערוך מהפגיעות הפיסיות. האחרונות מתרפאות אבל תחושת העצמי השלם שנפגעה אינה חוזרת לתקנה.

(Myers & Loring, 1994) קובעים שאנשי מקצוע המטפלים במי שסבלו מאלימות רגשית חייבים לערוך הבחנה ברורה בין סוג זה של אלימות לבין סוגי אלימות אחרים כתנאי להתערבות אפקטיבית. חוקרים שונים נוהגים לכנות סוג זה של אלימות בשמות שונים: אלימות לא-גופנית, אלימות עקיפה, תוקפנות פסיכולוגית, התעללות מנטאלית ועוד. כולם מסכימים שאלימות זו, המעוררת בקורבן רגשות פחד, השפלה ואפסות היא המכאיבה ביותר והמזיקה ביותר לתחושת הערך העצמי ומובילה בהכרח לדכאון עמוק, מחלות, תאונות, התאבדויות ועד רצח.

בהנחה שאלימות פיסית מלווה תמיד באלימות רגשית אך לא בהכרח להיפך, ערכו ,Myers & Loring
(שם, עמ' 26-23) מחקר (Atlanta Study, 1991) שמטרתו היתה לחדד את ההבחנה בין אלימות רגשית לבין אלימות פיסית ולבודד את מרכיבי האלימות הרגשית לצורך זיהוים. החוקרים ראיינו 121 נשים ובני זוגן, שמוינו בדיעבד, לאחר איסוף הנתונים ולצורך עיבוד הנתונים, לשלוש קבוצות: נשים מוכות פיסית, נשים שסבלו התעללות רגשית ללא מכות ונשים שעל-פי דיווחיהן לא סבלו כל התעללות ביחסיהן עם בני זוגן.

השערות המחקר היו:
א. שניתן לאבחן אלימות רגשית בנפרד מאלימות פיסית.
ב. שההבדלים בין האלימות הפיסית לבין האלימות הרגשית יתבטאו בשני תחומים:
1) דפוס האלימות: האלימות הרגשית תתבטא בדפוס רצוף וליניארי, בעוד שדפוס האלימות הפיסית יהיה מעגלי, כאשר תקופות של התעללות מוחלפות בתקופות של "ירח דבש", כמתואר לעיל (Walker).
2) רמת המודעות של האשה: נשים שסובלות מאלימות רגשית תגלינה פחות מנשים מוכות פיסית נטיה להודות בכך שהן קורבן לאלימות.

בניתוח הראיונות נמצאו 7 משתנים שבהן נבדלו שלוש קבוצות הנשים זו מזו:
1) מודעות עצמית לאלימות הרגשית.
2) הסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא של האשה.
3) קיומה של חרדת נטישה והתקשרות חרדה של האשה אל בעלה.
4) דפוסי תקשורת של אלימות רגשית סמויה (ביטול והכחשה של רגשות ומחשבות ע"י תגובות כמו: "את לא יודעת על מה את מדברת", "הדברים שאת אומרת חסרי הגיון", "לא יכול להיות שזה מה שאת מרגישה", תיוג שלילי: "טפשה", "מטומטמת", התעלמות ונטישה רגשית, תנוחות גוף והבעות פנים מבטלות ומזלזלות וכו').
5) אלימות מילולית ליניארית (לא מעגלית) מתמשכת, גלויה וסמויה כאחד.
6) תחושות של בדידות, בלבול וחרדה מתמדת מפני הינטשות על ידי בן הזוג.
7) אלימות פיסית קיימת /נעדרת.

ניתוח הממצאים העלה ש:

– יותר ממחצית הנשים המוכות פיסית (67%) לעומת פחות משליש מהנשים שסבלו מאלימות רגשית (29%) היו מודעות למצבן.
– כל הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על תחושות של בדידות, בלבול וחרדת נטישה, לעומת 70% מבין הנשים המוכות. האחרונות דיווחו בעיקר על רגשות של פחד מנזק פיסי וממוות.
– התצפיות בעת הראיונות הראו שכל הנשים שסבלו מאלימות רגשית ו-72% מהנשים המוכות סבלו מאלימות רגשית גלויה ו/או סמויה מצד בני זוגן במהלך הראיונות, אלימות שהתבטאה בכינויי גנאי, הטחת עלבונות, ביטויי זלזול ולעתים גערות וצעקות. לעומת זאת, בראיונות עם הנשים מהקבוצה השלישית, נשים שלא סבלו מאלימות פיסית או רגשית לא נצפו תופעות כאלה כלל.
– הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על רצף ליניארי מתמשך של אלימות מילולית גלויה וסמויה, בניגוד למודל המעגלי שמצאה Walker אצל נשים מוכות.
– נמצא הבדל מובהק בין הנשים שסבלו מאלימות רגשית לבין שתי הקבוצות האחרות. לכולן, ללא יוצא מן הכלל, היתה היסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא, לעומת 65% מהנשים המוכות שדיווחו על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית. אף לא אחת מהנשים שלא סבלו מאלימות רגשית דיווחה על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית.
– אחדות בלבד מהנשים שלא סבלו מאלימות דיווחו על קיומו של משתנה כלשהו מהרשימה. הדבר מאשר, אולי, שנשים שלא סבלו מאלימות רגשית בילדותן נוטות פחות להינשא ולהישאר על בני זוג אלימים רגשית.

המחקר אישר את השערתם של החוקרים שיש נשים הסובלות מאלימות רגשית שאינה מלווה באלימות פיסית. החוקרים הפריכו גם את הנחתם של החוקרים O'leary & Murphy (1989) שאלימות רגשית מובילה בהכרח לאלימות פיסית. הנשים שסבלו מאלימות רגשית היו נשואות בממוצע 11.5 שנים בעת שנערך המחקר, מבלי שהאלימות הרגשית תקבל ביטוי פיסי. המחקר הוכיח שאלימות רגשית מזיקה לא פחות ואולי יותר מאלימות פיסית.

ככל שתגבר המודעות והרגישות לנזקי האלימות הרגשית מצד אנשי מקצוע והחברה בכללותה, יגדל הסיכוי לאבחון התופעה ולהתמודדות עמה, גם כאשר אינה מלווה בהכאה פיסית. החוקרים ממליצים על מחקרים נוספים של האלימות הרגשית בהקשרים נוספים כגון ביחסי זוגות שאינם נשואים, ביחסי חיזור, גברים הסובלים מאלימות רגשית מצד בנות זוגם, ויחסים הומוסקסואליים ולסביים. לכך ניתן להוסיף, לדעתי, מחקרים על יחסי אלימות רגשית בהקשרים חברתיים אחרים, כגון ביחסים בינדוריים, ביחסי מורים-תלמידים, ביחסי עבודה, ביחסים בינלאומיים, בינגזעיים ובינדתיים ועוד. למעשה מרחב המחקר בנושא האלימות הפסיכולוגית הוא ממש אינסופי, כל עוד קיימים בני אדם ויחסים בין בני אדם.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן