לספר למישהו – צעד לקראת החלמה

אחד הצעדים הקשים ביותר לעשייה הוא להודות בפני עצמך שיש לך הפרעת אכילה. ברגע שעשית את זה והחלטת שאת רוצה עזרה, את עומדת בפני צעד נוסף – לגלות זאת למישהו. מאחר ורוב האנשים עם הפרעות אכילה מרגישים בושה ומבוכה, המחשבה על לספר למישהו היא מבעיתה. אנחנו פוחדים מפני התגובה הצפויה כשנספר להם. אנחנו שואלים את עצמנו ללא הרף: "האם הם יאמינו לי?" "האם הם יכעסו עלי?" "האם יסגרו אותי במקום כלשהו?" או "האם הם יחשבו שאני משוגע?" אלה הן חלק מהשאלות הרבות החולפות במוחנו כשאנחנו מתכוננים לקראת גילוי האמת למישהו.

כשאתם מחליטים על הצעד הזה, ודאו שבחרתם במישהו בו אתם בוטחים, ומרגישים נוח לדבר איתו. אנשים רבים מתחילים בלספר לחבר קרוב או לרופא המשפחה שלהם. אם אתם יכולים להיפתח בפני בני משפחתכם, אתם יכולים לבחור לספר לבן הזוג, להורה, לאח, לדודה וכו'. אם זה נראה לכם קשה לפתוח את הדברים בפני המשפחה, אבל בכל זאת הייתם רוצים לספר להם, אתם תמיד יכולים לארגן חבר קרוב או מטפל שיהיה אתכם בזמן שאתם מספרים.

לפני שאנחנו מספרים למישהו, רבים מאתנו מבלים שעות בניסיון לנחש כיצד יגיב האדם מולנו. חשוב שתזכירו לעצמכם שזה בלתי אפשרי לחזות מראש תגובה של מישהו. אנשים רבים נרתעים מלשתף אחרים משום שהם משכנעים את עצמם שכל מי שיהיה שותף לידיעה יתרגז, יצעק עליהם או ינטוש אותם.

המחשבה על לספר למישהו עלולה להיות כל כך מפחידה עד שהמחשבות שלנו יבנו את התסריט הגרוע ביותר לגבי תגובת האנשים, ונשכנע את עצמנו לעולם לא לספר לאף אחד. פעם נוספת, זה בלתי אפשרי לנבא כיצד יגיב הזולת. הדרך היחידה לדעת, היא לקחת את הסיכון ולגלות למישהו על הפרעת האכילה שלכם.

כשאתם מספרים למישהו לרוב אתם נתקלים בתגובה ראשונית. האדם עשוי להיות מופתע, בהלם, מוטרד, דואג, או שהוא יבכה. אחדים כבר ראו את הסימנים, ויודעים שיש לכם הפרעת אכילה. האדם לו אתם מספרים עלול לא לדעת כיצד להגיב אליכם. הוא עשוי לשתוק ולא לומר דבר, או לשאול אתכם שאלות רבות. לא משנה מה התגובה, זכרו שיכול להיות שהאדם זקוק לכמה ימים כדי לעבד את האינפורמציה שנתתם לו. אני מרגישה, שכשאתם מחליטים לספר למישהו – חשוב להביא איתכם אינפורמציה על הפרעות אכילה ולתת לו לקרוא. כך תהיה לו הזדמנות ללמוד את הנושא, ואיך להיות לכם לעזר. לאחר ימים אחדים של קריאה ומחשבה על מה שסיפרתם, הוא יוכל לשבת איתכם ולדבר על הנושא, ולהתחיל להיות חלק ממערכת התמיכה שלכם.

לרוע המזל, לא תמיד אנחנו ניצבים בפני אנשים שיבינו אותנו ויוכלו לקבל את העובדה שיש לנו הפרעת אכילה. כשמישהו לא מכיר את הנושא ואינו מבין, הוא יכול לעיתים להיות אכזרי ולומר דברים מכאיבים. זה קשה כשזה קורה, אבל השתדלו להזכיר לעצמכם שאלה אנשים בורים והם שוגים אם הם מתייחסים אליכם בצורה בלתי נאותה. אתם עדיין יכולים לתת לאותו אדם לקרוא חומר על הנושא, ולקוות שילמד מכך משהו. להורים קשה לעיתים לקבל את העובדה שילדם סובל מהפרעת אכילה. יכול להיות שהם לא ירצו לקבל זאת כי הם פוחדים שזו אשמתם, וכי עשו משהו רע. לעיתים לוקח לבני המשפחה זמן מה לפני שהם מסוגלים לקבל את הפרעת האכילה ולהיות עוזרים ותומכים. גם הם בני אדם שיפחדו ולא ידעו מה לעשות ויתכן שינסו להימנע מכך. זו לא אשמתכם ולא עשיתם שום דבר רע. לרוב הם נוהגים כך כי אינם מכירים את ההפרעה ואינם יודעים כיצד להתנהג או להגיב. כשלמישהו אין הפרעת אכילה, זה כמעט בלתי אפשרי עבורו לדעת מה אנחנו עוברים, ולהבין. לפעמים כשאנשים אינם מבינים, הם נוטים לסרב לקבל את הדברים. אם כך המצב, אמרו לאדם שאינכם מצפים ממנו להבין, אבל אתם מצפים לקבל את המצב, כך שיוכל להיות תומך עבורכם.

דרוש אומץ רב כדי לספר למישהו, ועליכם להיות גאים בעצמכם בכל פעם שאתם עושים זאת. רוב האנשים גם יגידו לכם שברגע שאזרו אומץ וסיפרו למישהו, חשו הקלה פנימית משום שאינם ממשיכים לשמור את הסוד לעצמם. לספר למישהו זה גם צעד נוסף בהחלמה וזו דרך להיפטר מהבושה שהרבה אנשים חשים. תמיד קל יותר כשמישהו מגיב בדרך חיובית ורוצה לעזור, אבל לא תמיד זה כך. אם מישהו אינו יכול לקבל שיש לכם הפרעת אכילה, והוא מתרגז או לגמרי נמנע מהנושא, זכרו שזו אינה אשמתכם או אחריותכם. אם הם אינם יכולים לקבל זאת, זה משהו שהם יצטרכו לפתור עם עצמם. אנחנו אחראים רק על עצמנו ואיננו יכולים לשלוט בתגובות, מחשבות והרגשות של אחרים.

אין רק דרך אחת לספר למישהו על הפרעת האכילה. לעיתים די לשבת עם מישהו ולהגיד: "יש לי הפרעת אכילה ואני רוצה לקבל עזרה" כדרך להוציא את הדברים לאור. אם אתם מרגישים שקשה לכם מדי להתבטא במילים, או בשיחה פנים אל פנים, אתם תמיד יכולים לבחור לכתוב לאדם בו בחרתם וכך לידע אותו. אם החלטתם לספר קודם למטפל, אתם תמיד יכולים לבקש מהמטפל שישב אתכם בזמן שאתם מחליטים לדבר עם בני משפחה וחברים. בדרך זו, המטפל יוכל להיות שם כדי לענות על שאלות, להסביר מהן הפרעות אכילה, וכיצד הם יכולים לעזור לכם, ואתם גם תרגישו יותר בטוחים ובנוח כשהמטפל אתכם כדי לתמוך בכם.

במהלך הצעד הזה אנשים בד"כ מגלים מי הם האנשים שייקחו חלק במערכת התמיכה שלהם. ע"י תגובת האנשים ואיך הם מרגישים, אתם יכולים להחליט לעצמכם במי אתם רוצים להיעזר ובמי לא. זה תמיד נהדר שבני משפחה הם התומכים, אבל לא תמיד זה קורה מיד. זה עלול להכאיב אם אתם לא מקבלים את תמיכתם, אבל זכרו שיש אנשים נוספים שיעזרו לכם. לחלקנו אין ברירה אלא לצאת מחוץ למשפחה כדי לזכות בתמיכה לה אנחנו זקוקים בתהליך ההחלמה. חשוב שתעשו מה שהכי טוב עבורכם ולמען החלמתכם. יש הסבורים שיוכלו להתגבר על הפרעת האכילה בכוחות עצמם, אבל אני באופן אישי מרגישה שהכי טוב כשיש כמה שיותר תמיכה, במיוחד בזמנים הקשים. חברים, רופאים ומטפלים יכולים להיות תמיכה נהדרת עבורכם. אם יש קבוצת תמיכה באזור מגוריכם, בדקו וראו אם זה משהו שאתם רוצים לקחת בו חלק. להיות עם אחרים שיודעים ומבינים איך אתם מרגישים, יכול לעזור מאד ולספק לכם תמיכה נהדרת.

אני יודעת שלגלות את הפרעת האכילה שלכם זה מאד מפחיד, אבל זה צעד שאתם חייבים לעשות. למי תגלו זו החלטתכם. לעולם אל תרשו לאף אחד לנסות להכריח אתכם לגלות למישהו שאינכם מעוניינים שידע. זכרו גם שאין שום בושה בלהיות עם הפרעת אכילה. ככל שתהיו יותר זמן בתהליך ההחלמה, כך תראו שאין לכם במה להתבייש, ותגיעו לנקודה בה לא יהיה אכפת לכם מי יודע. במקום להרגיש בושה, תתחילו להרגיש גאים בעצמכם לא רק על כך שהודיתם בבעיה, אלא על שביקשתם עזרה ואתם נלחמים בהפרעה. אפשר להתגבר על הפרעות אכילה. אם אתם רוצים להחלים, תוכלו לעשות זאת, ותעשו זאת. נסו לא להאיץ בהחלמה. זה לוקח זמן והדרך יכולה להיות ארוכה, אבל זו דרך ששווה לקחת אותה.