ומה עכשיו? אולי מישהו מהיקרים לכם נתן לכם את הכבוד בכך שבטח בכם, וחשף בפניכם את סוד הפציעה העצמית שלו,

ככל שנרצה שכך יהיה, פציעה-עצמית אינה משהו שאפשר לקפל בתוך פינה קטנה של החיים, מקום בו היא אינה נוגעת בשום

מאמר זה מכיל מגוון דרכים בעזרתן את/ה יכול/ה לחדול בעצמך לחתוך, לשרוף, לחבל, ברגע זה. איך אני יודע אם אני מוכן/בשל

שורת פעילויות והכשרות מתבצעות כיום באנגליה במטרה לאמן את צוותי חדרי המיון בדרכים להפוך את המגע הראשוני של אלו שפוצעים

ב- DSM-4 (המדריך הדיאגנוסטי להפרעות נפשיות), הדיאגנוזות היחידות שמזכירות פציעה עצמית כסימפטום או קריטריון לאבחנה, הן אישיות גבולית, הפרעת תנועות

טראומות בעבר Herman & Van der Kolk, Perry (1991) ביצעו מחקר על פציינטים בעלי התנהגות של פציעה עצמית או אובדנית. הם

אפיונים פסיכולוגיים נפוצים בפציעה-עצמית התמונה הכללית היא של אנשים אשר: * מאד לא אוהבים/מעריכים את עצמם * רגישים ביותר לדחייה

מדוע אנשים פוצעים עצמם במתכוון? זהו ככל הנראה האספקט הכי תמוה של פציעה עצמית לגבי אלה שאינם עושים זאת. מדוע

עפ"י Favazza (1986) ניתן לחלק את הפציעה העצמית לשלושה טיפוסים/סוגים. פגיעה קשה (הכוללת דברים כמו סירוס, קטיעת איברים, עקירת עיניים וכו')

את ההגדרה הטובה ביותר, אולי, ניתן למצוא אצל Stanley & Winchel (1991), הם מגדירים אותה כ- "…ביצוע של נזק מכוון

*מאמר זה מכיל חומר רגיש. אם את פוצעת את עצמך עכשיו או בעבר, דאגי לעצמך לסביבה בטוחה לפני שאת קוראת

* המאמר מתייחס הן לגברים והן לנשים. השימוש בתרגום בלשון נקבה. למרות הכותרת, אין כאן שום בושה. אם את פוגעת

כשמדברים על פציעה עצמית הכוונה היא לגרימת כאב מכוון לעצמך ללא כוונת התאבדות. מלבד 'פציעה-עצמית' משתמשים גם במונחים 'התעללות-עצמית' ו-