איתנו אפשר לדבר על הכל במרחב בטוח, אנונימי וחם

הצ׳אט שלנו פעיל בשעות הערב

כלים להערכה של מידת האלימות הפסיכולוגית

Tolman 1992 מציע פרמטרים שיש להביא בחשבון לצורך הערכה של מידת האלימות ביחסים:

עוצמה: התנהגות שלילית, למרות היותה נדירה, יכולה להיות מאד פוגענית בגלל עוצמתה.
תדירות: התנהגויות פוגעניות קלות החוזרות על עצמן עלולות לגרום נזק בגלל האפקט המצטבר שלהן.
כוונה: Tolman מציין, בעקבות Straus et al. (1989), שהחוקרים חלוקים ביניהם בשאלה באיזו מידה ניתן להשתמש בכוונה כפרמטר בהערכה של אלימות פסיכולוגית. הטענה היא שקשה מאוד להעריך כוונה. בני זוג מתארים אותם אירועים באופנים שונים ובדרך כלל אינם מסכימים ביניהם בשאלת
הכוונה. לכן סבור Tolman שעדיף להעריך את הנזק שנגרם בפועל, ללא קשר לכוונה.
הדדיות: כאשר קיים דפוס יחסים פוגעני, קיימת תמיד מידה מסוימת של פוגענות הדדית. בן הזוג הדומיננטי יטען בדרך כלל שהתנהגות מתגרה מצד בן הזוג גרמה להתפרצותו. Tolman מציע לבחון את חלוקת הכוח בין בני הזוג כדרך להעריך את המידה בה יכול כל אחד מהם לפגוע בזולתו. למרות שקיימים גם מצבים אחרים, יתברר, בדרך כלל, שבידי הגבר מצוי יותר כוח כלכלי, חברתי ופיסי מאשר בידי בת זוגו ועל כן מותר להניח שיש לו יותר אחריות לאלימות ביחסים.

כשאנו רוצים לזהות ולהעריך אלימות פסיכולוגית, אומר Tolman (שם) עלינו לזכור שהקטגוריות שהוצעו (כגון: הטלת פחד, בידוד, מניעת גישה למשאבים, אלימות מילולית, השפלה, ביקורת, זלזול ולעג, תביעת שירותים בבית, דרישה ליחסי מין בזמן או באופן לא רצוי לבת הזוג, ערעור האמון ותחושת הערך העצמי, האשמות, הכחשות מעשים או כוונות, ועוד ועוד) אינן מתקיימות במציאות באופן נפרד ונבדל זו מזו. יש ביניהן חפיפה ואינטראקציה רבה. התנהגות אלימה מסוימת יכולה לגרום ליותר מנזק ספציפי אחד. אלימות מילולית בנוכחות אנשים אחרים, מלבד ההשפלה שיש בה, עלולה להוביל להסתגרות חברתית של הקורבן מחשש לפגיעות נוספות, ובו בזמן להטיל פחד מאלימות פיסית שאולי תבוא בעקבותיה. למרות חוסר דיוקן המדעי, סבור Tolman שקטגוריות אלה עשויות לשמש אנשי מקצוע כמדריך כללי לזיהוי ואיתור דפוסים של אלימות פסיכולוגית ביחסים זוגיים, משפחתיים וביחסים חברתיים בכלל.

Tolman מציע קטגוריה נוספת: השפלה פיסית של בת הזוג, שאיננה מכות ואולי אף אינה דורשת הפעלת כוח פיסי מצד הבעל, אלא שהאימה שהוא מטיל גורמת לבת הזוג לעשות דברים המשפילים אותה, כגון קיום יחסי מין בפני אנשים אחרים ואפילו ילדיה, אכילה מקערה שעל הרצפה, או בקשת אוכל או רשות לגשת לשירותים. קטגוריה אחרת היא תפיסה נוקשה של תפקידי המינים מצד אחד מבני הזוג, שגורמת לבן הזוג האחר לחוש כילד או כמשרת. למשל: דרישה למילוי עבודות הבית בדרך מסוימת ובה בלבד, דרישה לדיווח מדויק של לוח הזמנים שנדרש לביצוע כל אחת מעבודות הבית או דרישה לדיווח מפורט, חד-צדדי כמובן, על הוצאות כספיות או שיחות טלפון וכו'. פיקוח על שעות הפנאי ועל אופן ביצועה של עבודה מסוימת, תביעה לשירותים מסוימים, כולל מין, בזמן ובאופן שאינו מתאים לבן הזוג ועוד. אחד מסוגי האלימות הפסיכולוגית הגרועים ביותר הוא כאשר בן זוג מנסה לשכנע את שותפתו שהיא אכן לא-שפויה. כדוגמא מהספרות מביא טולמן את "אילוף הסוררת" של שייקספיר, מחזה הנחשב כקומדיה ואולם ניתן בהחלט לראות בו תהליך השתלטות של בעל על אשתו בדרך של אלימות פסיכולוגית, על-ידי ערעור בטחונה בתפיסתה הנכונה את המציאות.

מניעת התנהגויות תומכות וחיוביות המצופות על-ידי בן הזוג מתוקף היחסים הזוגיים ניתן לסווג כאלימות פסיכולוגית פאסיבית. הכוונה למשל למצב שבו נוטש בן הזוג את היחסים לתקופות ממושכות ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, או שתיקה מתמשכת והמנעות משיחה, תשובות לשאלות ואינטראציה מילולית טבעית. חוסר רגישות ואי-מתן תשומת לב לצרכים רגשיים ומיניים של בן הזוג. אי-מתן אמון ואי-שיתוף בן הזוג בהיבטים ובקשיים שונים שמתעוררים מחוץ לזוגיות. מניעת ליווי לאירועים משפחתיים וחברתיים. אי-הערכה של מאמציו, השגיו ותחומי התעניינותו של בן הזוג. כללית ניתן לדבר על רצף שבין גרימת נזק פסיכולוגי גלוי לבין מניעה פאסיבית של סוגי תמיכות שבן/בת הזוג מצפה להן מתוקף היחסים.

הטראומה הגלויה לעין של אלימות פיסית מאפילה תכופות על נזקי האלימות הפסיכולוגית הנלווית אליה ועלולה להוביל לטעויות טיפוליות. למשל, האלימות הפיסית עשויה להיעלם מיחסיו של זוג בעקבות טיפול, בעוד שהאלימות הפסיכולוגית, הסמויה יותר, עלולה להימשך ואף להחמיר. מטפלים צריכים להיות ערים לסכנה זו, לעשות הערכה של דרגת האלימות הפסיכולוגית הקיימת ביחסים ולהבהיר לבני הזוג שהמטפל מתייחס בטיפול לכל טווח ההתנהגויות האלימות, וכי אלימות פסיכולוגית אינה פחות מזיקה מאלימות פיסית. הערכה ואבחון של סוגי ההתנהגויות האלימות צריכה להדריך את המטפל בקביעת מטרות ההתערבות, ובבחירת אסטרטגיות שונות לטיפול בסוגי האלימות השונים.

אחד הכלים השימושיים ביותר במחקרי אלימות ובהערכה ומדידה של אלימות לצורכי התערבות טיפולית
הנו ה-Conflict Tactics Scale (CTS), שהוצע על-ידי Straus (1979) (Tolman, 1992 עמ' 300).
הסולם מתייחס בעיקר לצורות שונות של אלימות פיסית, אך הוא מכיל גם מספר מוגבל של פריטים המתייחסים לאלימות פסיכולוגית. 6 פריטים בסולם נועדו לזהות מצבים של תוקפנות מילולית וסימבולית:

* קללות ועלבונות
* שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח
* יציאה כעס מהבית
* עשיית מעשה בכוונה להכעיס
* איום במכות, השלכת חפצים על בן/בת הזוג
* הרס חפצים בבית

בעקבות Straus הלכו חוקרים אחרים ועדכנו את ההבחנות והוסיפו פריטים נוספים לסולם. Tolman סבור שהסולם הנ"ל, ככלי מחקר, לא עבר די בדיקות של תוקף ומהימנות. אף על פי כן יכול הסולם לשמש אנשי מקצוע ככלי לסריקת ואיתור קיומה של אלימות פיסית ופסיכולוגית ביחסים זוגיים ובמשפחות.

כלי אחר שיכול לשמש לזיהוי אלימות בין זוגות, ISA) Index of Spouse Abuse) הוצע על-ידי
Mcintosh & Hudson, 1981 (Tolman, שם). האינדקס מכיל מיפרט רחב יותר מה-CTS בתחום האלימות הפסיכולוגית ומאפשר לא רק לזהות את עצם קיומה של אלימות כזו ביחסים, אלא גם את האופנים הספציפיים שבהם היא באה לידי ביטוי. יתרונו של הסולם שהוא מאפשר להבחין בין נשים מוכות לנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית על אף שאינן מוכות.

ה-ISA בנוי כשאלון לדיווח אישי, מיועד למילוי על ידי הנשים עצמן. חסרונו של כלי זה שאינו מכיל שאלון מקביל עבור גברים.

עוד כלי שעובד על ידי Tolman עצמו ב-1989 (שם) הוא ה-PMWI: Psychological Maltreatment of Women. הכלי מכיל 58 פריטים, כלומר הוא מעודן יותר משני הכלים האחרים ויש לו היתרון שהוא מובנה לנשים ולגברים במקביל. השאלון בודק את שכיחותן של התנהגויות הנושאות אופי של אלימות פסיכולוגית. תת-סולמות שנגזרו מהשאלון הנ"ל, האחד מודד רמות של שליטה ובידוד והשני נועד למדידת אלימות מילולית ואלימות רגשית, עברו מבחני תוקף ומהימנות ונמצאו יעילים לצורך הבחנה בין נשים מוכות לנשים שאינן מוכות אך סובלות מאלימות פסיכולוגית.

כלי מומלץ לעבודה עם גברים אלימים, הן פיסית והן פסיכולוגית, הוא יומן אירועים שבו רושם הגבר
את כל האירועים הקריטיים. החוקרים Tolman), שם, עמ' 301) המדווחים על שימוש בכלי זה מצביעים על כך שגברים נוטים, בתחילת הטיפול, להמעיט בערכן של התנהגויותיהם האלימות ואילו היומן מאפשר מעקב והערכה מחדש של ההתנהגויות כחלק מהתהליך הטיפולי וכן הוא מספק אינפורמציה על מה שקדם לאירוע האלים ועל תוצאותיו המיידיות. החוקרים ממליצים שגם בנות זוגם של הגברים תנהלנה יומנים מקבילים כאלה, ודיווחיהן משמשים לצורכי ביקורת על מידת הדיוק שבדיווחי הגברים ומספקים תוספת מידע למטפלים.

Broderick 1980 (Tolman, שם) מציע כלי למעקב אחר יחסים זוגיים: CMA: Daily Checklist of Marital Activities. הכלי מכיל רשימה של 109 פריטים והזוגות מתבקשים לסמן מדי יום אילו מההתנהגויות הרשומות התרחשו במהלך אותו יום ולציין לגבי כל התנהגות אם היתה נעימה או בלתי-נעימה להם. 54 ההתנהגויות השליליות שברשימה, בייחוד אם הן מכוונות אל בן/בת הזוג, עשויות, לדעת Tolman, לסייע למטפל לבדוק אם קיימת אלימות פסיכולוגית בין בני הזוג. הוא אף ממליץ כי בשל מורכבות הנושא והקושי לאשש ממצאים הנוגעים לאלימות פסיכולוגית, ישתמשו מטפלים, בנוסף ליומן המעקב, בשאלונים אחרים ובראיונות לצורך תמיכה בממצאים ולקבלת מידע נוסף.

בנסיון לעקוף את הקושי לקיים תצפיות ישירות על זוגות, מציעים החוקרים Weiss & Hops, Wills, Patterson1972 (Tolman, שם) סולם להערכת האינטראקציה בין זוגות נשואים:MICS: Marital Interaction Coding System. סולם זה מכיל מספר קטגוריות הנוגעות לאלימות פסיכולוגית, כגון הפחתה בערך בת/בן הזוג, הסתגרות והתעלמות מביקורת. חסרונו של הסולם בכך שהוא מאפשר רק מיפוי של התנהגויות נקודתיות שניתן לצפות בהן במסגרת מפגש קצר ואינו סוקר את מלוא טווח ההתנהגויות שניתן לראותן כאלימות פסיכולוגית. למרות זאת, סבור Tolman שהכלי מאפשר לפחות להבחין בין זוגות שקיימת ביניהם אלימות פסיכולוגית לבין זוגות שהתופעות הללו לא קיימות ביחסיהם. כן מאפשר הכלי למיין את הזוגות האלימים ולהבחין בין זוגות הסובלים מאלימות פיסית, לבין זוגות שאלימותם מילולית בעיקרה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן